פרשת תולדות: יושב אהלים מול איש שדה

ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים".

זה לעומת זה עשה אלוקים, לכן נכתבו בפסוק אחד, כמו שאומר האבן עזרא. כנגד "איש יודע ציד" – "איש תם", כנגד "איש שדה" – "יושב אהלים".

במה מתבטא ההבדל הגדול ביניהם? נעיין ברש"י: "איש שדה" – כמשמעו אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות. בקיצור, נהנתן, אוהב את החיים וחושב שהחיים אוהבים אותו. וכנגדו, "יושב אהלים" – אהלו של שם ואהלו של עבר.

וההבדל ביניהם לא מתחיל כאן - כל זמן שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם... כיוון שהיו בני שלוש עשרה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודת כוכבים (רש"י) -  זה מתחיל כבר בבטן. "ויתרוצצו הבנים בקרבה" אומר רש"י, 'מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות'. יעקב רוצה לבתי מדרשות ועשו לבתי עבודה זרה. את עשיו לא מעניינת העבודה זרה, הוא צריך את ההנאות שיתלוו לחיים אלו. יעקב איש תם יושב אהלים , עשו איש שדה, עושה ככל העולה על רוחו.

שלושת האבות הקדושים כנגד שלושה עמודים עליהם עומד העולם. אברהם עמוד החסד, יצחק עמוד העבודה – היראה, יעקב עמוד התורה.

אברהם נולד בעולם של כפירה ושל עבודה זרה, בבית שמפיץ עבודה זרה להמונים. התרופה כנגד זה היא דבקות בה' והפצת האמונה בה'. איך עושים את זה? חסד! חסד של "מתחסד עם קונו" (כמאמר הזהר). מידבק במידותיו של הקב"ה. ועל ידי זה מפיץ את האמונה בעולם. מכניס אורחים ומכניסם תחת כנפי השכינה.

יצחק כבר נולד בבית של אמונה. אחיו ישמעאל, ידו בכל ויד כל בו. ההתנגדות לתרבות זו של ישמעאל, על ידי יראת ה'. ההכרה שיש דין ויש דיין, יראת העונש ויראת הרוממות.

יעקב נולד לבית של אמונה, של חסד ושל יראה. אבל אתו נולד עשו. אותו עשו הנהנתן, אוהב "החיים הטובים". עשו איש השדה השטוף בתאוותיו. עשו איש הציד שצד את אביו בפיו וצד נשים תחת בעליהן. כנגד זה לא מספיק אמונה בלבד, גם יראה לא מספיקה כבר. כאן צריך את התרופה היחידה שנתן לנו הקב"ה – בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין. כנגד איש שדה – יושב אהלים.

שני גיים בבטנך... ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר. שני "גאים" שני עמים שלא יוכלו אף פעם לחיות ביחד. כשזה עולה זה יורד וכשזה יורד זה עולה. אומר הגאון בפירושו לספר הזהר, שדברים אלו אמורים לאו דוקא לעם ישראל ולעשו, אלא למהות של יעקב ולמהות של עשו. כאשר האיש שדה עולה, יורד היושב אהלים. כאשר עולה היושב אהלים יורד האיש שדה. שניהם לא יכולים לדור בכפיפה אחת.  עוה"ז ועוה"ב לא הולכים ביחד.

'מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות'. אומרים חז"ל שעוד במעי אמם חילקו ביניהם את העולמות. זה ייקח את העולם הזה עם כל המשמעות של העוה"ז, וזה ייקח את העולם הבא עם כל המשמעות של עוה"ב. עשו אומר "הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה", חלקו הוא עוה"ז ואחריו אין כלום וא"כ "למה זה לי בכורה?! יעקב לעומתו עולמו זה העולם הבא. "יושב אהלים" - שני עולמות, כבר בעולם הזה הוא חי חיי עולם הבא . גם הוא יודע שהנה אנוכי הולך למות, כי כולנו מיום לידתנו הולכים למות, ולכן דוקא בגלל זאת הוא רוצה את הבכורה.

הנסיונות שאנחנו מתנסים בהם היום הם מזמן כבר לא נסיונות של אמונה, את העולם מעניין היום רק תאוות והנאות הרגע. מהרחוב וזה נכנס גם אלינו. תרבות של נהנתנות ושל ראוותנות. תרבות של אכילה ושתיה. וכשהאיש שדה עולה היושב אהלים יורד. זה אמור כלפי אלו שתורתם אומנותם. ועל אחת כמה וכמה אצל מי שרוב יומו נמצא מחוץ לבית המדרש, אם לצורך פרנסה או לכל צורך אחר. האפשרות היחידה שלנו לשמור על צורתו של יעקב ולא להפוך לאיש שדה, היא, לחזק את היושב אהלים. להרבות כמה שיותר בלימוד התורה. להפוך את לימוד התורה לדבר החשוב והעיקרי בחיים. להיות יושב אהלים.

יש היום הרבה מכונים ומכללות שמלמדים מקצוע ומיועדים לציבור החרדי. יש הרבה יועצים ואבחונים לבחירת המקצוע המתאים. באף אחד ממקומות אלו אין התייחסות למעבר הזה מעולמה של תורה לעיסוק בפרנסה. לא מדברים על הסכנה בלהפוך לאיש שדה. לא מדברים על איך נשארים בכל זאת יושב אהלים. וחבל! כי הדבר הכי חשוב בבחירת מקצוע הוא איפה אמצא את עצמי מבחינה רוחנית בעוד מספר שנים. וחובה על כל אחד לשאול את עצמו בכל רגע בחייו, האם אני נמצא במקום שבו אני רוצה להיות.

כי "הנה אנכי הולך למות" זה כל אחד. וגם מי שיזכה לאריכות ימים ושנים יגיע לשם בסוף.