פרשת ויצא - ותלמוד תורה כנגד כולם

 

יוצא לי לא פעם, לשוחח עם אברכים או גם בחורים, על דילמא שכולם מכירים כשיש אזכרה או ברית שיש במשפחה. ללכת או לא ללכת? הרי בדרך כלל זה לא יהיה בנץ החמה, אלא על חשבון שעות הלימוד בכולל. מה עם ביטול תורה שלי ושל החברותא? ומצד שני הם עלולים להיעלב, ומה עם כיבוד הורים?  והדילמה נהיית יותר קשה כאשר חלק מהבנים או החתנים עובד. הם לא מצפים, הרי יש להם עבודה והם לא יכול להיעדר ממנה מתי שנוח להם. ואם יש אחד עצמאי, אז וודאי, זה הפסד ממון. אבל מה עם התורה? מה? אני מעשרה בטלנים שנמצאים כדי להצטרף לכל דבר מצווה? האם "תורתו אומנותו" לא אומר שזה יהיה לפחות כמו עבודה? יש המכריעים לכאן ויש המכריעים לכאן. בדרך כלל לפי כמה המשפחה מוכנה לקבל את זה.

אז פרשיות השבוע העוסקות ביעקב אבינו, מדברות בדיוק על זה.

פרשת השבוע מספרת על יציאתו של יעקב מבית הוריו לבית לבן. לאליעזר כשהל לחרן קפצה הדרך, כמה זמן לקחה הדרך ליעקב? התורה לא מספרת, אבל רש"י על הפסוק האחרון בפרשה הקודמת - שקשור בכלל לחתונתו של עשו עם ביתו של ישמעאל, שהייתה גם אחות נביות - מגלה לנו כמה שנים נעדר יעקב מבית הוריו. ולפי חשבון זה מול חשבון השנים שהיה בבית לבן, יוצא שחסרים ארבע עשרה שנה. איפה הוא היה באותם ארבע עשרה שנה? למד בישיבתם של שם ועבר.

בפרשיות הבאות נלמד שיעקב נענש בעשרים ושתיים שנה בהם בנו יוסף נעלם, כנגד אותם עשרים ושתים שנה בהן היה בבית לבן ולא כיבד את הוריו. נכון הוא הלך לשם במצוותם אבל בכל זאת, באותם שנים הוא היה רחוק מהם ולא כיבדם. (צריך להבין למה זה לא נחשב, אבל על זה בפעם אחרת). למה יעקב לא נענש על אותם ארבע עשרה שנה שהיה בבית שם ועבר? אם נאמר שהיה נחת רוח להוריו מכך שהוא בישיבה, הרי גם שמחו בכך שהוא נמצא בחרן, כל אחד מטעמו הוא. אלא אומר רש"י, יעקב היה בישיבתם של שם ועבר כדי ללמוד תורה. זה שהלך במצוותם לחרן ולא היה יכול לכבדם זה בסדר אבל עדיין כיבוד אב ואם הוא לא קיים לכן נענש. בשנים שהיה יעקב בישיבה, "תלמוד תורה כנגד כולם", גם כנגד כיבוד אב ואם. לכן לא נענש על שנים אלו.

הכל תלוי בהבנה מה זה לימוד תורה. למה אני לומד?! למה אני נמצא בישיבה או בכולל?! יעקב איש תם יושב אוהלים. יושב אוהלים זה מה יעקב אבינו עושה. יושב אהלים זה המהות של יעקב. כי הם חיינו זה לא שיר נשמה, זה מציאות, התורה זה החיים שלו. לכן כשהוא בישיבה, כשהוא לומד תורה, אין שום דבר מלבד זה. גם אין  כיבוד אב ואם.

הדברים אמורים לא רק כלפי אלה שתורתם אומנותם, לאברכים בכולל ולבחורי ישיבה. אלא לכל מי שקובע עיתים לתורה. קביעות עיתים לתורה זה לא לימוד תורה. זה לעשות קביעות לתורה. בזמן הקבוע ללימוד אין שום דבר אחר. כל התכניות והעיסוקים יקבעו לפי הזמן הקבוע ללמוד התורה. מי שקשה לו הניסיון ורבים המפריעים, ימצא לו את השעות בהם זה יותר קל, בהם המפריעים עוד ישנים – בשעות הבוקר המוקדמות. או אולי דווקא בשעות מנוחת הצהריים. לא משנה הזמן כמו הרעיון. כשקביעות עיתים לתורה זה קביעות, אז זה מעין יושב אהלים.