פרשת קורח – על הכח השולט בעולם

 

פרשת השבוע עוסקת באחד הסיפורים הכי דרמתיים שהיו בתולדות ישראל. משה רבינו, המנהיג הנערץ, שבמשך שנה תמימה התעלל במצרים בשליחותו של הקב"ה. הוציא את בני ישראל ממצרים. קרע להם את הים. קיבל עבורם את התורה. והנה קם אדם, סוחף אחריו מאתים וחמישים איש, נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם, וקורא תיגר על מנהיגותו של משה רבינו. ולא רק על מנהיגותו, אלא על יושרו ועל נאמנותו. ועל עצם היותו שליח של הקב"ה. התורה מספרת לנו על קורח ועל דתן ואבירם, על און בן פלט ועל עוד מאתים וחמישים איש. אבל על מה באמת הייתה המחלוקת, ומי הן הדמויות המרכזיות בסיפור זה, פסוקי התורה לא מספרים לנו. אבל חז"ל מספרים.

הגמרא במסכת סנהדרין (ק"ט ב') מביאה את הפסוק במשלי (י"ד א') "חכמות נשים בנתה ביתה, ואולת בידה תהרסנה". ודורשת הגמרא, חכמות נשים בנתה ביתה, זו אשתו של און בן פלט. ואולת בידה תהרסנה, זו אשתו של קרח.

מהו סיפורם של שתי נשים אלו?

הגמרא במסכת סנהדרין (ק"ט ב') מספרת את הסיפור המלא של קרח ועדתו. ובין הדברים, "אמר רב, און בן פלט אשתו הצילתו. אמרה ליה מה נפקא לך מינה, אי מר רבה, אנת תלמידא, ואי מר רבה,  אנת תלמידא". אמרה אשתו של און בן פלט לבעלה, למה לך להתעסק במחלוקת זו ולהביע עמדה ולהמשך אחר קרח, הרי לך לא יצא מזה שום רווח, בכל מקרה הוא יהיה הרב ואתה תלמידו. הוא יהיה המלך ולך לא יהיה כלום. לא נאמר על און בן פלט אם היה חכם גדול או טיפש ובכל זאת סביר שקורח כן הבטיח משהו לכל אותם שיצטרפו אליו. סביר שחילק תפקידים, שהבטיח משכורות שמנות, תקציבים.  אבל הכל היה מוסווה תחת המטרה של שינוי, של הנהגה יותר טובה, יותר ישרה כביכול, בלי שחיתויות. ואת זה גילתה לו אשתו. אתה, הרי סתם בשביל משרות, כבוד, וכסף לא תמרוד, אתה הולך אחרי קרח בגלל האידיאלים בגלל האמונה בצדקת הדרך. תדע לך הכל סיפורים הדבר היחיד שמעניין את קורח זה המלכות.

און בן פלט כבר משתכנע אבל עדיין מהסס ורק בגלל ישרותו. אמר לה מה אעשה, הייתי איתם יחד בעצה ונשבענו יחד ואני לא יכול להפר את שבועתי להם. אמרה לו אני יודעת שכל העדה כולם קדושים, שב אתה בבית ואני אסדר את העניינים. השקתה אותו יין – יש מפרשים כדי שלא יתחרט ויקלקל את תוכניותיה. ויש מפרשים כדי שלא יאלץ לענות להם אם יקראו לו מבחוץ, שהרי נשבע להם. ישבה על פתח האוהל בשיער פרוע – מגולה, וכל מי שבא לקרוא לו, ראה אותה ומיד התרחק כדי לא להכשל. בינתיים מספרת הגמ' נבלעו קרח ועדתו באדמה וכך הוא ניצל. חכמת נשים בנתה ביתה!

מאידך ממשיכה הגמרא ומספרת על הדמות השנייה שגם היא אישה.

אשתו של קרח אמרה לבעלה, תראה מה עשה משה, מינה את עצמו למלך, את אחיו עשה כהן גדול ואת שני אחייניו מינה סגנים לכהן הגדול. קודם כל משחקת לו על הכבוד. ולא רק זה אלא שגילח את כל שערכם – בקידוש הלויים, גילחו את כל שערם. פה כבר התערב קרח ואמר לה, והרי גם הוא גילח את כל שערו. ענתה לו כן כדי להשפילכם, הסכים גם הוא להתגלח.

ואיפה הרווחים? תרומה, מביאים לכהן. מעשר ללויים. וגם מזה צריך להפריש תרומה לכהן.

ובהמשך גם גילתה את "חכמתה" בתורה, אמרה לו הרי ציווכם לשים חוט תכלת בציצית, תלבש טלית שכולה תכלת ושיגיד לך שזה לא מספיק. והתוצאה, היא וכל משפחתה נבלעו חיים באדמה. וכל זה למה? גם את זה מגלים לנו חז"ל, קינאה בתכשיט שעשה משה רבינו אצל אהליאב לאשתו ציפורה מאבן הסנפריון. "ואולת בידה תהרסנה", זו אשתו של קרח.

סיפור שנראה על פניו כעניין של מנהיגים, של פוליטיקה, מתברר כסיפור של שתי נשים שאין לנו מושג מי הן ואפי' שמותיהן לא ידועים לנו. אבל אחת מהן בחכמתה, ידעה מהם חיי עולם ובנתה את ביתה בעולם הזה ובעולם הבא. והשניה באוולתה, בחרה בחיי עושר וכבוד והחריבה את ביתה בעולם הזה ולעולם הבא.

התורה לא מזכירה אותן, אבל כל אשה בישראל חייבת להכיר את הסיפור הזה. כי היא חייבת להכיר את הכח שניתן בידה. הכח לבנות והכח להרוס.

איך יראו החיים שלה ושל משפחתה? חיים של תורה וחסד, או חיים של רדיפה אחר עושר ותענוגות?

איזה בית יהיה לה? בית שקול התורה נשמע בו, או חלילה קולות אחרים? זה בידיים שלה. אם תהיה לה "חכמת נשים" אז בנתה ביתה. אבל אם חלילה תהיה "אוולת" אז בידה תהרסנה – היא תהרוס הכל.