דברים לסיום מסכת שבת
סיום מסכת שבת ד' אלול תש"פ
אנחנו מסיימים היום את מסכת שבת. אמנם אנחנו
כבר שבועיים בעירובין ושאלתי היום אם זוכרים שלמדנו שבת. אז כן! אנחנו זוכרים ומסיימים
היום.
המקור לסעודת סיום מסכת, נמצא בשבת. "ואמר
אביי תיתי לי דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה עבידנא
יומא טבא לרבנן".
רש"י בתענית ד. מסביר לנו מה זה
"צורבא מרבנן: בחור חריף.... ת"ח זקן לא קרי צורבא אלא ההוא מרבנן קרי
ליה". אביי עשה יום טוב כשצורבא מרבנן סיים מסכת.
הגמ' בהמשך (קיט.) מביאה עוד בעניין אותם
ת"ח צעירים.
"אמר רבא תיתי לי דכי אתא צורבא מרבנן
לקמאי לדינא לא מזיגנא רישי אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותיה". כשבא תלמיד
חכם צעיר לפני לדין, אני לא מניח ראשי על הכר, עד שאני לא מהפך בזכותו.
ומר בר רב אשי? " אמר מר בר רב אשי פסילנא
ליה לצורבא מרבנן לדינא מ"ט דחביב עלי כגופאי ואין אדם רואה חובה לעצמו". אני פוסל עצמי לדון ת"ח צעיר, כי אני אוהב אותו כגופי ואני
פסול לדון אותו.
השפת אמת מקשה מה עם ואהבת לרעך כמוך – לכל יהודי,
ומתרץ מה שמתרץ. אני חושב שאין קושיה כלל. רב אשי אהב את תלמידי החכמים הצעירים –
בחורי הישיבות – כפשוטו.
מי שראה בימים האחרונים את אלפי בחורי הישיבות
הנוהרים לזמן אלול ארוך בישיבות. בבידודים, בקפסולות, בלי שבת געגועים, עם לראות
את ההורים מהגג של הישיבה – ראה ערך "עטרת", מבין מה הכוונה. אי אפשר לא לאהוב אותם.
וכשהם סיימו מסכת,
עשה אביי יום טוב לרבנן.
ולענייננו. אני חושב שמעיין שמחה זו, יש כשבעלי
בתים מסיימים מסכת.
הגמ' – גם זה בשבת – אומרת: "אמר רבא,
בשעה שמכניסים אדם לדין, אומרים לו נשאת ונתת באמונה, קבעת עיתים לתורה..."
(לא.).
ובסנהדרין (ז.) "אין תחילת דינו של אדם
אלא על דברי תורה".
וכבר עמד תוס' (בסנהדרין) על הסתירה לכאו'
ותירץ. עייש.
המהרש"א (שם) אומר: "ובעיקר קושייתם
מההיא דפרק במה מדליקין נ"ל לומר דלא קשה מידי. דהכא איירי במי שאפשר לו
ללמוד ותלמודו מוצלח ואינו למד, ה"ל תחלת דינו על דברי תורה שלא למד כדבעי
ליה ללמוד. אבל התם, מיירי במי שאי אפשר ללמוד, שאינו מוצלח. כדאמרינן אדם אחד
מאלף מצאתי. אלף נכנסין למקרא וכו', אין מצליח רק אחד מהם להוראה. ועל כן עיקר
מעשיו במשא ומתן, ובשעה אחת קבוע לו חייב ללמוד. ועל כן תחלת דינו על משא ומתן שהם
עיקר מעשיו ואח"כ שואלים לו אם קבעת עתים וכו' וק"ל".
כשת"ח / אברך – רבנן - שכל עיסוקו
בתורה מסיים מסכת, זה לא יו"ט. זה יום רגיל אצלו. כש"באלעבאט" שרוב
עיסוקו במשא ומתן, עושה סיום, זה, יום טוב! זה, סיבה לסעודה גדולה.
שנזכה ללמוד וללמד לשמור לעשות את כל דברי
תלמוד תורתך באהבה!
כתיבה וחתימה טובה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה