הרהורים לפרשת ניצבים וילך - מלחמת שמחת תורה
שנים עשר חודש ועדיין יש חטופים, ועדיין מלחמה, ועדיין חיילים נהרגים. שנים עשר חודשים ועדיין אלפי משפחות עקורים מאדמתם ומבתיהם. בגלות בתוך ארצם. פליטים. טילים וכטב"מים או כטמ"מים מיורטים בשמי ארצנו בסייעתא דשמיא, וחלקם פוגעים, והאפליקציה של פיקוד 'פועלת ברקע - בהמתנה להתראות', כאילו בטוח יהיו התראות ואנחנו ממתינים. ובלוחות השנה של השנה החדשה כבר מודפס בסופן 'תכלה שנה וקללותיה'. כאילו בטוח יהיו קללות, בטוח יהיו צרות.
"אתם נצבים היום כולכם…" רש"י: 'למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו, מי יוכל לעמוד באלו? התחיל משה לפייסם. אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קיימים לפניו… והקללות והייסורין מקיימין אתכם ומציבים אתכם לפניו'.
פרשת נצבים כהמשך לפרשת כי תבא עוסקת בברית שכרת הקב"ה עם ישראל טרם כניסתם לארץ. וכששמעו ישראל במה כרוכה הברית הזו, אמרו איך עמוד בזה. אמר להם, בדיוק, מה שאתם חוששים ממנו, זה מה שמעמיד אתכם. הקללות והייסורים שאתם כל כך חוששים מפניהם, זה בדיוק מה שיקיים אתכם.
ואז מתאר משה רבינו את מה שיעבור עליהם עד שאומות העולם ישאלו "על מה עשה ה' ככה לארץ הזו, מה חרי האף הגדול הזה"?! והתשובה, "על אשר עזבו את ברית ה' אלוקי אבותם…ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול". ו… "הנסתרות לה' אלוקינו" - כל השאלו שיש לנו, למה הוא כן ואני לא? למה עכשיו? למה ככה? לה' אלוקינו. אבל, "והנגלות, לנו ולבנינו עד עולם". מה? "לעשות את כל דברי התורה הזו".
אין מי שיכול היום לחשב חשבונות שמים - "הנסתרות לה' אלוקינו". מה כן? מה אנחנו כן יודעים? מה גלוי לנו ולבנינו עד עולם? "לעשות את כל דברי התורה הזו".
ברית כרותה בין הקב"ה לעם ישראל, ברית כזו שאף אחד לא יכל להפר אותה ולכן מזהיר אותנו כל כך ומשביע אותנו שלא נקניט אותו. אחרי שנשבע לנו ולאבותינו שלא יחליף אותנו באומה אחרת (רש"י לא יב).
הקב"ה בחר בנו מכל העמים, כדי להשפיע עלינו את הטוב המושלם בעוה"ז ובעוה"ב. וכרת איתנו ועם אבותינו ברית, שלא יקח עם אחר במקומנו. אבל יש תנאים, ובתנאים האלו אנחנו צריכים לעמוד. וכדי שנעמוד בהם ונהיה ראויים לכל הטוב הזה, לפעמים צריך לעורר אותנו.
ומה עלינו לעשות? "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו…" ואז, "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך, ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך שמה. ונתן ה' אלוקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך".
ואם תאמר איך נוכל לקיים את כל התורה. איך נוכל לשוב בתשובה. אומרת לנו התורה "כי המצוה הזו, לא בשמים היא… ולא מעבר לים היא… בפיך ובלבבך לעשותו.
והשנה אני מבין את זה הרבה יותר. אנחנו שומעים הרבה על החיילים בעזה והחיילים בגבול הצפון. אבל יש עוד חיילים ואזרחים שגילו בעצמם בבוקר שמחת תורה ובימים שאחריו יכולות שלא האמינו שקיימים בהם. אנשים בלי הכשרה של יחידות עילית שנלחמו במחבלים מבית לבית. אנשים שנכנסו תחת אש כדי לחלץ לכודים ופצועים. יחידות הגמ"ר (הגנה מרחבית) ביהודה ושומרון שהתגייסו להגן על היישובים שלהם, על הבתים שלהם. חלקם חיילים של מקלדת, חיילים בכל מקצועות הצבא רק לא לחימה, שהפכו בן לילה ללוחמים. חרדים בני תורה שהתגייסו לשלב ב' בתחילת המלחמה, הכשרה של שבועיים ועוד אימונים תוך כדי תנועה, והפכו ללוחמים שמגנים על קו התפר ומגינים על תושבי ארץ ישראל שבין חדרה לגדרה עם הנשק, האפוד והקסדה.
אם היינו שואלים אותם לפני שנה, היו אומרים, אני? איך אני קשור לזה? אבל כשהבינו שצריכים אותם, נגמרו השאלות, נגמרו הספקות.
כשעם ישראל צריך אותנו, כשהקב"ה מזכיר לנו שהברית מופרת, אז השאלות נגמרות. נעשה, ונגלה שלא בשמים היא, שאנחנו יכולים ומסוגלים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה