מלחמה בחמאס או מלחמה ביצר - הרהורים לפרשת שופטים מלחמת שמחת תורה

 כי תצא למלחמה על אויבך… לא תירא מהם כי ה' אלוקיך עמך… והיה כקרבכם אל המלחמה וניגש הכהן ודבר אל העם. ואמר אליהם שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם, אל ירך לבבכם אל תראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם. כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם". ואז אחרי דברי חיזוק אלו, ממשיכה התורה ואומרת: "ודברו השוטרים אל העם לאמור, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו… ומי האיש אשר נטע כרם… ומי האיש אשר ארש אישה… ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה. ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו, מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו ולא ימס את לבב אחיו כלבבו" (דברים כ' א'-ח').  

בין אם נפרש כרבי יוסי הגלילי - הירא מעבירות שבידו. ובין אם כרבי עקיבא - שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה, הדברים כל כך פשוטים ואקטואליים, מה יש להוסיף?

אבל כנראה שיש.

האור החיים הקדוש מבאר את הפרשה על מלחמת היצר. הרבה רבדים ועומק לתורה וזה אחד מהם. אבל כשאני קורא את הפסוקים האלו בתקופה זו, בתקופה של מלחמה שלא נגמרת, אני חושב שיש כאן יותר מזה. זה לא שני רבדים, שניהם אחד והקשר הוא בל ינתק.

מי האיש הראוי לצאת למלחמה? רק מי שלא ירא מעבירות שבידו. ולמה הוא לא ירא מעבירות שבידו? כי הוא כבר נלחם את מלחמת היצר.

הרמב"ן אומר על פסוקים אלו, 'יזהירם שלא ירך לבבם ולא יראו מן האויבים'. וזה לבד לא מספיק, כי זה לא רק דברי עידוד שאומר הכהן ללוחמים, זה הוראה, ואם תרצו זה תנאי. מוסיף הרמב"ן ואומר, 'ויאמר, שלא יבטחו בזה בגבורתם - לחשוב בליבם גיבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה, רק שישיבו ליבם אל השם ויבטחו בישועתו'. ואחר אזהרת השוטרים על מי האיש אשר בנה בית, נטע כרם וארש אישה, מוסיפים השוטרים ומזהירים על הירא ורך הלבב. ולמה הוא צריך לחזור?  'כי - אם - אחר הבטחת הכהן אינו בוטח בה' כראוי, לא יעשה לו - הקב"ה- נס'.

רק מי שנלחם את מלחמת היצר, אינו ירא מעבירות שבידו, בוטח בשם ובישועתו, רק הוא יכול לצאת למלחמה.

ויש פה אמירה נוספת. דברי האור החיים אלו פונים בשעה זו אל אותו חלק בעם שלא נמצא במלחמה. אלו שנלחמים אין להם פניות לעסוק במלחמת היצר. אני גם לא בטוח עד כמה יש להם יצר עכשיו. אבל אותם אלו שלא נלחמים, אותם אלו שצריכים לתת את המגן הרוחני, הם לא יכולים לשבת מן הצד שאננים. גם הם צריכים להשתתף במלחמה, אבל בדרך אחרת, בדרך שלהם, במלחמה עם היצר.  

ופה אני מרשה לעצמי להוסיף את המשפט הבנאלי "ביחד ננצח". כי כשנאחד את שתי המשימות הללו, אז ננצח.