על ההינדיק -על פי מילותיו של חנן בן ארי - ועל אהרון הכהן - הרהורים לפרשת בהעלותך

 יום ראשון, תחילת שבוע פרשת בהעלותך אני לומד שניים מקרא ואחד תרגום וגם קצת רש"י, ובפסוק השלישי אחרי שאהרון הכהן מצווה בהדלקת נרות המנורה, אומרת התורה "ויעש כן אהרון". ומפרש רש"י 'להגיד שבחו של אהרון שלא שינה'. והתמיהה זועקת מיד, זה שבחו של אהרון של שינה מציווי ה'? אז יש על זה הרבה ביאורים ורשמתי לעצמי לעיין. ובדרך לעבודה בין... לבין... מתנגן לו שיר על המעשה הידוע באינדיק – תרנגול הודו – של רבי נחמן. חשבתי לעצמי, אולי זה מה שרומז לנו רש"י.

אבל נתחיל במעשיה ובלשונו של המשורר, 'בן המלך לא עלינו... והשתגע, חשב שהוא בעצם תרנגול, ירד מתחת לשולחן, כרכר קפץ וגעגע, פשט בגדי מלכות, פשט הכל'. ניסו הכל, רופאים ולחשים אבל בן המלך רק צועק ומיילל. ופה מגיע הקטע שמסביר מה רוצה בן המלך. 'הינדיק, מפחד לטבוע בים, להישטף בגל של גינוני מלכות ונימוסי שולחן. הינדיק, לא רוצה לחיות כמו כולם, הם לא חיים את החיים עד תום, זזים בקצב מסויים'. הוא לא השתגע. נמאס לו להיות כמו כולם. נמאס לו לעשות כי זה מה שמכתיבים לו וזה מה שמצפים ממנו מתוקף מעמדו. הוא רוצה לחיות את החיים אל פי דרכו שלו.

הוא לא צודק? הרי זה מה שכל הזמן אומרים לנו, אינדיבידואליות. את ההסבר שהכי מצא חן בעיני על המושג הזה, מצאתי במילון אוקספורד, 'עצמיות. הדרך המיוחדת לעצמו שבה הולך האדם מבלי להיות מושפע מדרך הרבים'. והאמת שאני אומר את זה לילדים שלי כל הזמן, תקיימו מצוות לא כי נולדתם חרדים, אלא כי אתם רוצים לקיים מצוות. תלמדו תורה, לא כי נולדתם בכזה בית שהולכים בו במסלול החרדי הקלאסי של חיידר, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה וכן הלאה. תלמדו מתוך הבנה למה צריך ללמוד. מה זה תורה, למה היא חשובה, מה היא נותנת לנו.

וזה בדיוק מה שבן המלך רוצה. תנו לי לעשות את הדברים לא כי נולדתי פה בארמון אלא מהפנימיות שלי. אז הוא בוחר בדרך שתבדל אותו בצורה הקיצונית ביותר מהחיים אותם הוא חי - חיים של גינוני מלכות, ובוחר לחיות כמו תרנגול.

ואז בא החכם, "משתגע" ומצטרף לבן המלך. 'ירד מתחת לשולחן, כרכר קפץ וגעגע, פשט בגדיו, פשט גילו, פשט דעה'. ולאחר שפגה חשדנותו של בן המלך והבין שיש פה עוד הינדיק עם אותם בעיות כמו שלו, הוא כבר פתוח לשמוע. ואז מלמד אותו החכם את הסוד, 'גם אם אתה הינדיק, תוכל לצלול לעומק הים, לגלות את האינסוף בתוך הסוף, אדם מקום וזמן. הינדיק, לא חייב לחיות כמו כולם, אפשר לחיות את החיים עד תום וגם לשקוע בתוכם'.

וזה לא משחק וזה לא תחפושת. זה לא שאתה הינדיק ורק מתחפש ונראה כמו כלם.

בברסלב מקובל הנושא של התבודדות. שם יכל אדם לצלול לתוך עצמו.

מבעלי המוסר מקובל, שההתבודדות ביער היא לא חכמה, החכמה היא להתבודד כשאתה בתוך הציבור, בתוך בית המדרש, בין כולם, ביחד עם כולם, ובכל זאת לבד עם הדרך שלך, עם עבודת ה' שלך.

אתה לא חייב להמציא לך מסלול חדש. אתה יכל להיות כמו כלם וזה לא יפריע לך להיות הינדיק. אתה יכל ללכת במסלול הקבוע: חיידר, ישיבה קטנה, ישיבה גדול, כולל, להיות בתוך המסגרת ובכל זאת להיות אתה עצמך, מתוך מחשבה, מתוך הבנה, מתוך הדרך שלך.

'למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו' (רש"י על פסוק ב'). שנים עשר נשיאים הקריבו בימי חנוכת המשכן, כל יום, נשיא ליום, את אותו קרבן בדיוק. אומר אהרון הכהן לפני הקב"ה, למה אני לא חלק מהם. כל עבודת המשכן, של אהרון ובניו. אבל הוא רוצה דוקא את אותה עבודה שעובדים כולם. לא מחפש דרכים אחרות. 'אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות' (רש"י שם). הם פעם אחת, אתה כל יום ויום תעשה את עבודה בדיוק. לא תחפש לך דרכים אחרות ומיוחדות. "ויעש כן אהרון – להגיד שבחו של שינה".