איפה נמצאת היום גבורתם של החשמונאים והאם תרבות יוון עדיין קיימת או אולי תרבות אחרת? הרהורים לחנוכה ולסיום מסכת של בננו רפאל

 בזכרונותי חנוכה זה החג הכי משפחתי שיש. הדלקת נרות, כל המשפחה יושבים ומדברים על חנוכה, משחקים משחקי חנוכה, לומדים. בישיבה כבר קיבלנו מושגים אחרים של התחזקות בלימוד דווקא בחנוכה, אבל עדיין היינו יוצאים הביתה לשבת ואולי לעוד יום - לא מאורגן. אצל הילדים שלי זה כבר הפך לבין הזמנים. זמן חורף א', זמן חורף ב', ובאמצע חופשת חנוכה. והיום ישיבות רבות עושות את "בין הזמנים" הזה דווקא אחרי חנוכה. 

רפאל שלנו סיים מסכת תענית שלמד במשך חצי שנה - חוץ מהלימודים בישיבה - התחיל בבין הזמנים עם חבר ילדות שלומד בישיבה אחרת, והמשיך בלילות עם חבורתא ב"עטרת" אחרי שחוזר מהישיבה. אז אנחנו חוגגים את הסיום, עם החברותות ועוד בחורים. מתי? בחנוכה. ואז מתברר שהחברותא שאתו התחיל ולמד בבין הזמנים לא יכל לבא, כי אצלם בישיבה (ישיבה גדולה) לא יוצאים בחנוכה לשום אירוע (אנחנו עוד מקווים שיצליח לבוא ל"סיום").

אנחנו רגילים לומר שהחשמונאים אמנם נצחו את היוונים, אבל המלחמה בתרבות יוון עדיין נמשכת במלא עוזה. ואני שואל, תרבות יוון? "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם" (בראשית ט כז), יפיותו של יפת יהא באהלי שם. ועל סמך פסוק זה, מתיר רשב"ג לכתוב את התורה יוונית (מגילה ט ב). ומבאר רש"י, הוא לשון יוון שלשונו יפה משל כל בני יפת. וכנגד זה יש חכמה יוונית שעליה אומרים חז"ל שאסור ללמוד חכמה יוונית, ומובא בכמה מקומות בגמרא, על וויכוחים של חכמי ישראל עם חכמי יוון או כמו שהם מכונים סבי דבי אתונא - זקני אתונא.

האם אנחנו עדיין במלחמה עם חכמת יוון? האם יש היום מישהו שמעניינת אותו אותה חכמה?

הכרתי מישהו כזה. אחד שלמד את כתביהם של אריסטו ושל אפלטון, למד את הברית החדשה בלטינית ואת הקוראן בערבית. הוא אמר לי פעם, אתה שרחוק מה' צריך לקיים מצוות, אני כבר שם, אני לא צריך מצוות בשביל זה. ובדרך אגב, יש דבר שלקחתי ממנו והלואי ואתקרב אליו בזה. שאלתי אותו מתי יש לו זמן לכל זה אחרי תשע שעות עבודה. הוא אמר לי משפט שמלווה אותי עד היום - 'זמן לא מקבלים, זמן מייצרים'. אז הוא אלי מהיחידים שעדיין תרבות יוון קיימת אצלם, אבל כמה אנשים כאלו אנחנו מכירים שזו ההתמודדות שלהם.

את אותן גזרות שגזרו היוונים על ישראל - מילה, שבת וקידוש החודש - מצאנו שוב אצל הרומאים אלא שהם גזרו על מילה שבת ותלמוד תורה. הגמ' במסכת תענית (יח א') מדברת על ימים טובים שתקנו חכמים והם כתובים במגילת תענית, וביניהם: בעשרים ותמני' ביה (באדר) אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מן אורייתא – בכ"ח אדר הגיע בשורה טובה ליהודים שלא יצטרכו ליבטל מתלמוד תורה. שפעם אחת נגזרה גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות. מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו? הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה, אמרה להם עמדו והפגינו בלילה. הלכו והפגינו בלילה. אמרו, אי שמים, לא אחים אנחנו? לא בני אב אחד אנחנו? לא בני אם אחת אנחנו? מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות רעות? ובטלום. ואותו היום עשאוהו יו''ט.

היוונים נלחמו בחכמת ישראל על ידי חכמתם, ולכן גזרו על שלושה מצוות אלו שמרוממים את ישראל ואת חכמי ישראל מעל כולם: מילה שהיא ברית בינינו לבין הקב"ה, שבת שאסורה לגויים, וקידוש החודש שזה שליטה מוחלטת של חכמי ישראל על הטבע. את הרומאים בניגוד להם מה עניין? מרחצאות, שווקים… ובלשונינו - קניונים, ספא וכדו'. מה ימנע מישראל להימשך אחר הנהנתנות הרומית, אותם שלושה מצוות - מילה שמטביעה בגופנו את היפך הנהנתנות, שבת שמגבילה את החופש של האדם להנות כרצונו, ועל כולם לימוד תורה - האנטיתזה לנהנתנות.

וקריאתו של מתתיהו הכהן הגדול "מי לה' אלי", מהדהדת עד היום במלחמתנו מול אותה "תרבות" רומי. ולקריאה הזו נענים אותם לומדי התורה בחורי הישיבות שמקדשים את ימי החנוכה ואת כל השנה לעיסוק, ולעמל בתורה. 

מרבים להשוות את חיילי צה"ל - חיילינו - לחשמונאים, ואת גבורתם לגבורת המכבים. לחטיבת החי"ר החרדית החדשה (שמתחילה בצליעה) קראו חטיבת חשמונאים. ואת החיילים שנלחמים כבר מעל שנה בכל החזיתות מתארים כנענים לקריאה "מי לה' אלי".
אמנם המלחמה היא על החיים הגשמיים מול אויבינו  שרוצים פשוט להשמיד אותנו, והחשמונאים נלחמו על הרוח, על היהדות האמיתית והשורשית. אבל כשאנחנו שומעים את סיפורי החיילים והמפקדים, קוראים את המשפטים שהם כותבים על פנקסיהם, ואת והמכתבים שהם משאירים, אנו רואים איך בכל אחד ואחד שהתגייס למלחמה הזו יש מאותה גבורה חשמונאית. אמנם מלחמה על הגוף, אבל הרבה רוח וגאווה יהודית מנשבת עם החיילים שלנו שבעזה ובלבנון בסוריה ובאיו"ש.

ובזכותם, בזכות הנענים לאותה קריאת 'מי לה' אלי' מכאן ומכאן, בזכות אותם בחורים צעירים שלומדים ומסיימים מסכתות חוץ מסדרי הישיבה, בזכות אותם בחורי ישיבות שנאבקים ומנצחים במלחמה מול "תרבות" רומי, ובזכות אותם חיילים שנלחמים בקמים עלינו להשמידנו, בתעצומות נפש שמגיעות מהגאווה ומהרוח היהודית, נגיע בעז"ה אל הגאולה השלימה במהרה.