הרהורים לפרשת וישב ולסיום מסכת בבא בתרא

 לומדי הדף היומי סיימו השבוע את מסכת בבא בתרא. ובמשנה האחרונה (דף קעה ב) 'אמר רבי ישמעאל הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן והן כמעיין הנובע'. רבו הביאורים מדוע דוקא דיני ממונות, אבל מה שברור שהעיסוק במסכת נזיקין (שלושת הבבות - בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא) מחכים. מה יכול להיות טוב מזה?

אז נזכרתי בגמ' בתחילת מסכת נזיקין (בבא קמא ל א) 'אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות'. 

אז חכמה או חסידות? 

כולנו מכירים מהמשנה באבות ש'לא עם הארץ חסיד' (פרק ב' משנה ה') כלומר אם אתה רוצה להיות חסיד קודם תהיה חכם. ומי הוא חסיד? חסיד זה מי שעושה לפנים משורת הדין (רש"י על המשנה באבות פרק ו משנה א ועוד הרבה בש"ס).

אז אי אפשר להיות חסיד בלי להיות חכם. אבל האם אפשר להיות חכם בלי להיות חסיד? וא"כ האם יש לזה משמעות?

שמעתי אתמול מעשה שמדברים עליו עכשיו בבתי המדרשות של בני ברק. על משפחה שהאבא נפטר וכל האחים חתמו שהנכסים כולם של האמא - כמקובל. כשהאמא נפטרה לבית עולמה, בכור האחים הודיע לאחיו ואחיותיו שלפני שהוא חתם, הוא מסר מודעה שהכל על פי דין תורה, וממילא הוא נוטל פי שניים ולבנות אין כלום. כששמעתי את הסיפור חשבתי, הבן אדם לקח את זה כפשוטו, למד נזיקין כדי להיות חכם.

זכורני בישיבה היה בחור מוכשר מאד, שגם למד טוב, ותקופה מסוימת כל ויכוח שהיה לו עם מישהו, נלך לדין תורה.

ונעלמו ממנו דברי הגמ' בבא מציעא (ל ב) 'דאמר ר' יוחנן לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין'.

אז כן, אפשר להיות חכם בלי להיות חסיד. והמשמעות של זה? חורבן ירושלים. 

את הנושא של לנהוג לפנים משורת הדין מצאנו במספר מקומות. 

'רב יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דמר שמואל בשוקא דבי דיסא - רב יהודה הלך אחרי שמואל בשוק, אמר ליה: מצא כאן ארנקי מהו - מצא כאן ארנק מה דינו? אמר ליה הרי אלו שלו. - המשיך ושאל - בא ישראל ונתן בה סימן מהו? אמר ליה חייב להחזיר. תרתי - שאל אותו, אתה סותר את דבריך!? אמר ליה לפנים משורת הדין' (בבא מציעא כד ב). עד כאן דברי הגמ'. ואני שואל, אם זה לפנים משורת הדין אז למה התבטא שמואל בלשון חייב להחזיר?

המקור לכך שיש צורת חיים של לפנים משורת הדין מצינו בכמה מקומות בגמ' שלומדים מהפסוק "והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון (שמות יח כ). ודרשו בגמ' (בבא קמא צט ב) 'והודעת להם זה בית חייהם - תלמוד תורה (רש"י), את הדרך זו גמילות חסדים, ילכו זו ביקור חולים, בה זו קבורה, את המעשה זה הדין, אשר יעשון זו לפנים משורת הדין'. יתרו כשמייעץ למשה רבינו איך ללמד את בני ישראל, אומר לו תלמד אותם גם את הלפנים משורת הדין.

ונחזור לגמ' בבבא מציעא (פג א), 'רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא - שברו לו הסבלים חבית של יין. שקל לגלימייהו - לקח את המעיל שלהם. אתו אמרו לרב. אמר ליה הב להו גלימייהו. אמר ליה דינא הכי - כך הדין? אמר ליה אין - כן, למען תלך בדרך טובים (משלי ב כ)'. וברש"י, 'לפנים משורת הדין'. כלומר, אצל תלמיד חכם, הדין הוא לעשות לפנים משורת הדין. 

בפרשת השבוע יעקב אבינו מאבד את בנו יוסף. "ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים". כמה זה ימים רבים? אומר רש"י, עשרים ושתים שנה, כנגד עשרים ושתים שנה שלא קיים יעקב כיבוד אב ואם - עשרים שנה בבית לבן ושנתיים בדרך בשובו מבית לבן. והשאלה צועקת, מי שלח את יעקב לבית לבן? אמו - משום סכנת אחיו, ואביו - כדי לקחת אישה. אז זה לא כיבוד אב ואם? ורבו על זה הדרשות והביאורים.

ואני שואל, נניח שבפועל לא קיים כיבוד אב ואם, אבל למה עשרים ושתיים שנה? מה עם ארבע עשרה שנה שלמד תורה בבית מדרשו של עבר? הרי ארבע עשרה שנה אלו לא היו בשליחות הוריו, אז כל שכן שלא כיבד את אביו ואמו באותו זמן?

מורי ורבי - הגאון ר' בנימין סורוצקין המליץ על כך את המשנה בפאה אותה אנחנו אומרים כל יום, אלו דברים שאין להם שיעור… ותלמוד תורה כנגד כולם. ובירושלמי הגרסה, ותלמוד תורה יותר מכולם. וביאר הראש ישיבה, אם נחשב את ערך מצות לימוד תורה זה יותר מכולם. אבל לימוד תורה כשלעצמו, הוא כנגד כולם, כנגד כל המצוות המוזכרות שם במשנה - כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו. בשעה שאדם לומד תורה, הוא עושה כיבוד אב ואם - גם אם לא שלחו אותו, הוא עושה גמילות חסדים והוא משכין שלום. 

ואני מוסיף, מצוות לימוד תורה היא יותר מכולם. אבל יש לימוד תורה שהוא כנגד כולם. איזה? לימוד, לא כי הוא רוצה להיות חכם. לימוד, כי הוא רוצה שהחכמה תביא אותו לחסידות, להיות נוהג ועושה לפנים משורת הדין. זה היה לימודו של יעקב אבינו שהוא כנגד כולם. שנים ארוכות של לימוד שלא נספרו לו עם השנים שלא קיים מצוות כיבוד אב ואם.

אז אם אנחנו רוצים להיות חכמים, נקבע עיתים לתורה, נעסוק בדברי אלוקים חיים - ובתוכם גם בסדר נזיקין. וגם אם אנחנו לא תלמידי חכמים גדולים ואנחנו רק לומדים דף היומי, אם לימוד התורה שלנו יהיה כנגד כולם, רק אנחנו נחליט.