יפה שיחתן של עבדי אבות - הרהורים לפרשת חיי שרה

 היתה לנו השבוע פגישה בנושא פרויקטים שאמורים לעלות לאוויר בתחילת שנת הכספים הקרובה. כשנשאלתי על כמה דברים אם יהיו מוכנים, אמרתי בפשטות כהרגלי, בעז"ה. היה שם מישהו שקצת התקומם על התשובה שנראתה לו סוג של בריחה מאחריות: מה זה ה' יעזור? ואם הוא לא יעזור? לא נתתי לזה להפוך למרכז הדיון והמשכנו הלאה. אחר כך הזמנתי אותו ללמוד את הפטרת השבוע וקצת הלאה.

אבל לפני כן, נתחיל בפרשה.

מי הדמות הכי מרכזית בפרשת חיי שרה.

תשאלו אותי? אליעזר עבד אברהם. אָמַר רַבִּי אֲחָא יָפָה שִׂיחָתָן שֶׁל עַבְדֵי אָבוֹת לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, שֶׁהֲרֵי פָּרָשָׁה שֶׁל אֱלִיעֶזֶר כְּפוּלָה בַּתּוֹרָה וְהַרְבֵּה גּוּפֵי תוֹרָה לֹא נִתְּנוּ אֶלָּא בִּרְמִיזָה (רש"י מבראשית רבה). מה כל כך יפה בשיחתו של אליעזר?

אליעזר נשלח למצוא שידוך ליצחק. הוא מקבל הנחיות ברורות לאן ללכת ומאיזו משפחה לחפש. והוא מכין אסטרטגיה שלימה איך ימצא בדיוק את האישה המתאימה ליצחק ולבית אברהם ושרה.

הסיפור מתחיל בזה שהוא יוצא עם הגמלים המלאים כל טוב אדוניו, הוא מגיע לארם נהריים וחונה מחוץ לעיר. ואז… ויאמַר, ה' אלוקי אדוני אברהם הַקְרֵה־נָ֥א לְפָנַ֖י הַיּ֑וֹם וַעֲשֵׂה־חֶ֕סֶד עִ֖ם אֲדֹנִ֥י אַבְרָהָֽם׃ ואז הוא ממשיך ומתאר את המבחן שהוא מתכנן לערוך לה. "הנערה אשר אומר לה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמלך אשקה…" ומיד זה קורה. ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת… וירץ לקראתה ויאמר הגמיעיני נא מעט מים. ותאמר שתה אדוני וַתְּמַהֵ֗ר וַתֹּ֧רֶד כַּדָּ֛הּ עַל־יָדָ֖הּ וַתַּשְׁקֵֽהוּ׃

וַתְּכַ֖ל לְהַשְׁקֹת֑וֹ וַתֹּ֗אמֶר גַּ֤ם לִגְמַלֶּ֙יךָ֙ אֶשְׁאָ֔ב עַ֥ד אִם־כִּלּ֖וּ לִשְׁתֹּֽת׃

וַתְּמַהֵ֗ר וַתְּעַ֤ר כַּדָּהּ֙ אֶל־הַשֹּׁ֔קֶת וַתָּ֥רׇץ ע֛וֹד אֶֽל־הַבְּאֵ֖ר לִשְׁאֹ֑ב וַתִּשְׁאַ֖ב לְכׇל־גְּמַלָּֽיו׃

וואו, זה מצליח, בדיוק לפי התכנית. ומה אומר אליעזר? וְהָאִ֥ישׁ מִשְׁתָּאֵ֖ה לָ֑הּ מַחֲרִ֕ישׁ לָדַ֗עַת הַֽהִצְלִ֧יחַ ה' דַּרְכּ֖וֹ אִם־לֹֽא׃ ומיד הוא נותן לה מתנות. 

רגע, היא אומנם עונה על התנאים, אבל אתה יודע אם היא מהמשפחה המתאימה?

לְאַחַר שֶׁנָּתַן לָהּ שְׁאָלָהּ, לְפִי שֶׁהָיָה בָּטוּחַ בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁהִצְלִיחַ הַקָּבָּ"ה דַּרְכּוֹ (רש"י). 

ואז הוא שואל בת מי את. וכשנודע לו שהיא ממשפחת אברהם, וַיִּקֹּ֣ד הָאִ֔ישׁ וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לַֽה'. וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ ה' אלוקי אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא־עָזַ֥ב חַסְדּ֛וֹ וַאֲמִתּ֖וֹ מֵעִ֣ם אֲדֹנִ֑י אָנֹכִ֗י בַּדֶּ֙רֶךְ֙ נָחַ֣נִי יְהֹוָ֔ה בֵּ֖ית אֲחֵ֥י אֲדֹנִֽי. בדרך - בדרך שהייתי צריך (רש"י).

והוא מגיע לבית משפחתה של רבקה והוא מספר את הכל, כולל חלקו של הקב"ה בפרשה. עד שם הם אומרים מה' יצא הדבר.

אם נספור כמה פעמים אליעזר מזכיר את הקב"ה בסיפור הזה, נמצא שבע או שמונה פעמים, מתוכם ארבע כשהוא מספר למשפחתה של רבקה, עד שגם הם הבינו את המסר, מה' יצא הדבר.

ואני סקרן, בודק מה קרה בהמשך. 

מה קורה עם השדוך? מה קורה עם רבקה? ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא. "ויצחק בן שישים שנה בלדת אותם" (כה כו). בן ארבעים היה יצחק כשנשא את רבקה. עשרים שנה עד שנולדו להם ילדים.  ואני חושב, מה חשב אליעזר? התורה לא מספרת וגם לא חז"ל. ובכלל, אליעזר נעלם. לבד ממדרש זוטא על קהלת בו נאמר שנכנס חי לגן עדן.

נדלג כמה שנים קדימה ונגיע להפטרת השבוע. תחילת ספר מלכים, סוף מלכותו של דוד המלך, אדניה בן חגית מתנשא למלוך. נתן הנביא מגלה את זה ובא לעדכן את דוד. דוד המלך שומע את הסיפור, קורא לבת שבע וחוזר על הבטחתו ששלמה בנה ימלוך אחריו.

וההפטרה מסתיימת במילים וַתִּקֹּ֨ד בַּת־שֶׁ֤בַע אַפַּ֙יִם֙ אֶ֔רֶץ וַתִּשְׁתַּ֖חוּ לַמֶּ֑לֶךְ וַתֹּ֕אמֶר יְחִ֗י אֲדֹנִ֛י הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד לְעֹלָֽם (מלכים א פרק א פסוק לא)׃

והקשר לפרשה? אברהם זקן בא בימים והמלך דוד זקן בא בימים. עוד משהו, יצחק ממשיך את דרכו של אברהם, ושלמה ימלוך אחרי דוד.

אני לא יודע למה מסדרי ההפטרות - לפי האבודרהם בעת מלכות אנטיוכוס שגזר על לימוד תורה - לא המשיכו כמה פסוקים הלאה. כי בפסוקים הבאים מתואר ההמשך. 

וַיֹּ֣אמֶר ׀ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד קִרְאוּ־לִ֞י לְצָד֤וֹק הַכֹּהֵן֙ וּלְנָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא וְלִבְנָיָ֖הוּ בֶּן־יְהוֹיָדָ֑ע וַיָּבֹ֖אוּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ לָהֶ֗ם קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ אֶת־עַבְדֵ֣י אֲדֹנֵיכֶ֔ם וְהִרְכַּבְתֶּם֙ אֶת־שְׁלֹמֹ֣ה בְנִ֔י עַל־הַפִּרְדָּ֖ה אֲשֶׁר־לִ֑י וְהוֹרַדְתֶּ֥ם אֹת֖וֹ אֶל־גִּחֽוֹן׃

וּמָשַׁ֣ח אֹת֣וֹ שָׁ֠ם צָד֨וֹק הַכֹּהֵ֜ן וְנָתָ֧ן הַנָּבִ֛יא לְמֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וּתְקַעְתֶּם֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַאֲמַרְתֶּ֕ם יְחִ֖י הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹֽה׃

וַעֲלִיתֶ֣ם אַחֲרָ֗יו וּבָא֙ וְיָשַׁ֣ב עַל־כִּסְאִ֔י וְה֥וּא יִמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּ֑י וְאֹת֤וֹ צִוִּ֙יתִי֙ לִֽהְי֣וֹת נָגִ֔יד עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל וְעַל־יְהוּדָֽה׃

דוד המלך מזמן את צמרת הממשל, את הנביא, את הכהן הגדול ואת שר הצבא, ומצווה אותם להמליך את שלמה בנו תחתיו. הוא גם נותן להם הוראות ברורות איך לעשות את זה.

והם כבר עומדים בפתח כדי לצאת ולבצע, ואז בניהו בן יהוידע - שר הצבא - עוצר אותם ואומר: וַיַּ֨עַן בְּנָיָ֧הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֛ע אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ וַיֹּ֣אמֶר ׀ אָמֵ֑ן כֵּ֚ן יֹאמַ֣ר ה' אלוקי אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ. נכון, יש תוכנית, צריך למהר ולעשות אותה לפני שיהיה מאוחר מדי. אבל שכחנו את הדבר הכי חשוב, בעז"ה - כן יאמר ה'.

מזכיר לנו מישהו? זה לא נותן תוספת שייכות לפרשת השבוע?

ואם זה לא מספיק, אז מי היה בניהו בן יהוידע? רבי חיים ויטאל תלמידו הגדול של האר"י הקדוש כותב בספרו שער הגלגולים מדבר על שרשי הנשמות - שאין לי מושג מה זה - וביניהם שרש אליעזר עבד אברהם, אליעזר, כלב בן יפונה, בניהו בן יהוידע… אז הסיפור הזה קשור לפרשה? אליעזר לא נעלם ולפחות מורשתו לא נעלמה. שורש נשמתו חי ופועם בלב כל מי שחי ויודע שאין דבר בעולם בלי עזרתו של ה' יתברך.

אני לא בטוח שהוא הבין את הכל או קיבל את הדברים, אבל אני אמשיך לומר בכל הזדמנות ובכל מקום בעז"ה או אי"ה.