על יום טוב ויום נעים ועל ימי עיבוד של הגדוד - הרהורים לפרשת חיי שרה מלחמת שמחת תורה
הרבה אני שומע את צמד המילים יום נעים. שני אנשים נעמדים לשיחה קצרה ומסיימים את הפגישה ביום נעים. אני אומר תמיד "יום טוב". אולי בעקבות אחד מרבותי - ר' מאיר הוכברגר - שהיה אומר "אגוטען טוג". האם אנחנו אומרים בעצם אותו דבר?
פרשת השבוע מתחילה בתיאור שנות חייה של שרה אמנו בקיצור נמרץ. "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה". רש"י: שני חיי שרה - כולן שווין לטובה.
ואני שואל, מישהו יכל להגיד שכל חייה שווים לטובה? ביחד עם אברהם אבינו גלתה מארצה, ממולדתה ומבית אביה, לאן? לארץ שהייתה אמורה להיות הרבה יותר טובה. שם יהיו לה ילדים, שם היא תתעשר ושמה יתפרסם בעולם. וכשהם מגיעים ונודדים בארץ עד שקובעים את ביתם בנגב, ויהי רעב בארץ. רעב כזה שנאלצו לרדת למצרים, כשבדרך הם לווים כדי שיהיה להם מה לאכול ואיפה להתאכסן. וכשמגיעים למצרים היא נחטפת ומובלת לבית פרעה. ואם זה לא מספיק, בהמשך שוב נחטפת ומובאת לבית אבימלך מלך פלישתים. רב שנותיה מצפה לילד אבל היא עקרה. והיא מכניסה צרה לביתה את שפחתה שיולדת בן לאברהם. וכשסוף סוף בגיל תשעים נולד לה יצחק, אחיו ישמעאל מנסה להרוג אותו. ולסיום, כשיצחק כמעט ומוקרב לעולה על המזבח, היא מסיימת את חייה.
כל חייה שווים לטובה!?
הצבא למד שצריכים להתייחס ולטפל בחיילים גם לאחר שסיימו את משימתם, אז הוא מוציא יחידות שלימות לימי עיבוד בבתי מלון או בתי הבראה. אז היינו לא מזמן בעיבוד כזה. מדברים ומקשיבים ומעבדים את מה שעבר עלינו, אולי יצא מזה משהו טוב.
בעיבוד של המפקדים, המנחה פרס דף ארוך על הרצפה וחילק את המלחמה לתקופות. שמחת תורה, התארגנות ולחימה, שגרת מלחמה, ושחרור. הוא חילק מדבקות ירוקות ואדומות. ירוק מסמל חוויה חיובית ואדום חוויה שלילית. נתבקשנו לסמן במדבקה ירוקה תקופה שזכורה לנו כחוויה חיובית, ובמדבקה אדומה את תקופה עם חוויה שלילית. כמעט כולם סימנו את החלקים הראשונים בירוק ואת השגרה והשחרור באדום. והדבר עלה שוב בשיחות שעשיתי עם החיילים. ואותו דבר אנחנו שומעים מחיילים שנלחמו ונפצעו בעזה ובלבנון, למרות הפחד שלפעמים משתק, למרות הקושי והדריכות הבלתי נפסקת, למרות חוסר השינה, למרות הפציעה סיכום החוויה הוא חיובי. ניסינו לנתח את זה, והמסקנה שהגענו אליה - וזה גם מה שעולה משיחותיהם של הפצועים - היתה לנו משימה, היה לנו תפקיד הייתה לנו שליחות והיינו עסוקים בלעשות אותה.
לא משנה איך נקרא לזה, מה הופך חיים לטובים? כשאתה עושה משהו עם משמעות. חיים עם משמעות זה חיים טובים.
שרה חיה מאה עשרים ושבע שנה במשימה - לפרסם את קיומו של בורא עולם ולהקים את עם ישראל. כל מה שעבר עליה בדרך זה חלק מהמשימה הזו. כל חייה שווים לטובה.
אתה רוצה חיים טובים, תמצא לך משהו גדול למלאת את החיים האלו. וכמו שאמר מישהו, חיים שאין בהם משהו ששווה למות בשבילו, אינם חיים.
זה התפקיד שלנו כלוחמים וזה התפקיד שלנו כבני אדם, למצוא את המשימה הזו שבשבילה אני חי. העשייה תהיה משמעותית והחיים - גם אם לא בהכרח יהיו נעימים - הם יהיו טובים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה