איך עזרו לי חיילי המילואים להבין את פסח שני והקשר לפרשת ראה

 

השבוע יחול י"ד אייר – פסח שני. וכמו בכל שנה כשמתקרב פסח שני אנחנו מדברים על ההתעקשות של אותם מבני ישראל שהיו טמאים לנפש אדם ולא יכלו להקריב קרבן פסח - "למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל".

החינוך כבר עומד על השאלה מה המיוחד במצוה הזו של הקרבת קרבן פסח שעליה הם נזעקו לקיימה? ומסביר – במצוות פסח שני - את העניין של פסח וקרבן פסח שהוא אות חזק וברור על חידוש העולם, שהוא העמוד החזק באמונתנו ובתורתנו.

היום התבהרו לי הדברים ביתר בהירות. חזרתי לעבודה אחרי שבעה חודשים ואני שומע שסמנכ"ל הכספים אצלנו בחברה - בסביבות גיל 50 – לוחם ומפקד בחטיבת הקומנדו, נמצא כעת ברפיח. הוא קפץ מביתו בשמחת תורה, היה כמה חודשים בעזה, נפצע וחזר להילחם. הם שוחררו להתרעננות וחזרו שוב. מה חסר לך? שאלו אותו אצלנו. היית, תרמת, נלחמת, נפצעת וחזרת, זהו עשית את שלך. אבל הוא שם.

עובד שלי חזר לעבודה אחרי יותר מחמישה חודשים ובעוד שבועיים יוצא שוב.

חיילים שלי שקיבלו אפשרות להשתחרר ויש להם לאן לחזור, נלחמים להישאר ולעשות סיורים בלילה על הגדרות במשמרות יותר ארוכות. וחיילים שלא יכולים להשאר אצלנו מחפשים מקום אחר להצטרף ולתרום. מה יש לכם?

וזה מחזיר אותי לתחילת המלחמה. ביום ראשון כ"ג תשרי אני מוצף בטלפונים מאנשים שרוצים להתגייס אלינו לפלוגה. אנשים שכבר שנים לא משרתים במילואים. בני ארבעים, חמישים ואפי' שישים. תמצא לי מקום, כל תפקיד, לא משנה רק תגייס אותי. אנשים מחו"ל שמתחננים לצו 8 כדי שיוכלו לעלות לטיסות המיוחדות אחרי שהשמיים נסגרו.

הגיע לוחם שלא גר אצלנו אבל משום מה הגיע להגמ"ר. אני מסביר לו שאין לו מה לעשות כאן, כאן לא ממש נלחמים. והוא לא מעניין אותו. אני פה לכל מה שצריך הוא אומר לי. אני לא יכל להשאר בבית כשהעם שלנו במלחמה.

שבוע אחרי, מגיעים שני צעירים ששירתו בחיל הים. בחיל הים אין מילואים, אז הם רוצים לבא לפה מחלקה שלימה לעבור הכשרה של חי"ר ולהצטרף למלחמה פה. ובמשך החודשים שהיו פה, אנחנו מדברים ואני מנסה להבין למה? מילא אני נלחם על הבית, אבל אתם שבאים מרחוק, למה? והיו הרבה סיבות ותשובות. וכולם מסתכמות ב- "למה נגרע"? כולם מתגייסים למלחמה הזו, למה אני לא? למה אנחנו לא? ואני שואל, מה זה למה לא? אתה פטור, תגיד תודה ותשאר בבית, בעבודה, בעיסוקים שלך. והם אומרים לי: אנחנו לא חלק מהעם הזה?!

ואם נחזור רגע ל- "למה נגרע" הראשון, לבני ישראל שרצו לעשות את הפסח. "למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל". גם אנחנו חלק מהעם הזה. גם אנחנו רוצים לשאת את האות המעיד על חידוש העולם. גם אנחנו רוצים להניף את דגלו של עם ישראל. יש דברים שאם אתה חלק מהעם אתה תלחם על האפשרות לעשות אותם.

פרשת השבוע - פרשת אמור, עוסקת בחלקה השני במועדי ישראל. "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש אלא הם מועדי. ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון..." הפרשה שעוסקת בחגים - באלה הם מועדי, מתחילה בשבת -ביום השביעי שבת שבתון.

אנשים הרחוקים מקיום תורה ומצוות מציינים באיזו שהיא צורה את השבת ואת החגים. בונים סוכה, מנקים את הבית מחמץ ואוכלים מצות בפסח, עושים קידוש בליל שבת ו/או הולכים לבית הכנסת בשבת. לפני שנים הלכנו בליל שבת לבקר את הסבא והסבתא בר"ג. בדרך פגשנו קבוצת נערים שמדברים ביניהם מה עושים הערב. עלה רעיון לנסוע לקניון ר"ג למקדונלדס. אחד הילדים/נערים אומר אבל אני לא נוסע בשבת. הוא הולך לאכול בשר וחלב אבל הוא לא נוסע בשבת.

החגים הם זכר ליציאת מצרים. השבת, "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם".

יש דברים שהם חלק מלהיות יהודי. הם הדגל שלנו, ועל הדגל לא מוותרים.

ואם נחשוב על זה קצת יותר, כך אמורה להיות ההרגשה שלנו לכל מצווה ומצווה. 'מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה'.