ואולי באמת לא צריך צבא?! ואם כן, אז מה? הרהורים לפרשת ויחי - מלחמת שמחת תורה

 

יעקב אבינו מברך את בניו לפני מותו. הוא עובר בן בן לפי הסדר, וכשהוא מגיע ליששכר, הוא מדלג ומברך קודם את זבולון.

מבאר הנצי"ב בספרו העמק דבר 'והנה הקדים יעקב ברכת זבולון ליששכר משום שהיה זבולון מפרנס ומקים תורת יששכר שהיו יושבי אהלים במנוחה כאשר יבואר'.

מספרים על נדיב גדול ממחזיקי עולם התורה שהגיע לרב שך, והרב שך אמר לו בעולם הבא שלך אני מקנה, אבל העוה"ז שלי הרבה יותר טוב.

אני לא יודע מה הייתה כוונתו של הרב שך, אבל ברור לי שחלקו של הרב שך ושל כל לומד תורה, גדול בהרבה ממחזיק התורה הגדול ביותר.

גם אם מלמדים את אותו מחזיק תורה בבואו לגן עדן את כל התורה והוא יושב עם כל תלמידי החכמים ולומד איתם, אפשר להשוות זאת למי שטרח ועמל על לימודו?

אז למה באמת הקדים יעקב אבינו את ברכתו לזבולון קודם ברכתו ליששכר.

בואו נתבונן רגע. יששכר לא באמת צריך את זבולון. היד ה' תקצר? יששכר יעסוק בתורה והקב"ה יפרנס אותו. אבל גזר הקב"ה בחכמתו שפרנסתו של יששכר תבא על ידי זבולון – אולי רק כדי לתת לזבולון את הזכות להיות חלק.

יעקב אבינו מלמד אותנו בברכותיו אלו, את הדרך ילכו בה. זבולון יפרנס את יששכר. ואם זבולון מפרנס, אז מגיעה לו תודה. ואם מגיעה לו תודה, אז ברכתו קודמת לברכת יששכר.

עם ישראל נמצא כעת במלחמה שלא הייתה כמותה. בשמחת תורה, הוכנו שוק על ירך. ומאז אנחנו שקועים עמוק במלחמה מול החמס בעזה שאין לאף אחד מושג מתי תגמר. מתכוננים למלחמה הרבה יותר חזקה מול חיזבאללה בצפון. ושלא נדבר על יהודה ושומרון.

אבל האם באמת אנחנו צריכים את הצבא? האם אנחנו צריכים להילחם? כשעומדים בני ישראל לפני ים סוף ומצרים רודפים אחריהם, אומר להם משה רבינו "אל תיראו, התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום... ה' ילחם לכם ואתם תחרישון".

אבל גזרה חכמתו יתברך שמאז יציאת מצרים ועד ימינו עם ישראל הוזקק לאסוף אנשים ולצאת להילחם באויביו.

אנחנו מאמינים בני מאמינים יודעים שהתורה ולומדיה הם אלו שמגנים על עם ישראל. 'שכח התורה הוא מסוגל למלחמת ישראל, כמו שכתבנו כמה פעמים – הנציב בהעמק דבר על ברכת יעקב אבינו לדן.

ובכל זאת, "יהי דן נחש עלי דרך... הנושך עקבי סוס ויפול רכבו אחור". ויהודה, "יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך". וגד, "גד גדוד יגודנו" – 'גדודים יגודו הימנו שיעברו עם אחיהם למלחמה' (רש"י)

הקב"ה מלמד אותנו, זה הדרך. כשיש מלחמה, אז מגייסים לצבא. לא כולם מתגייסים, יש את אותם שעוסקים בתורה והם בתורתם מגנים על ישראל כי כח התורה מסוגל למלחמות ישראל. ובכל זאת צריך צבא, ומי שיכל יתגייס ויגן בכל כוחו על עם ישראל ועל לומדי התורה. ואנחנו מצידנו נכיר בטובתו, נודה, ונקדים את ברכתו.

ונסיים בדברי הנביא בהפטרה שקראנו ביום הראשון למלחמה - בשמחת תורה. "הלא צויתיך חזק ואמץ, אל תערוץ ואל תחת כי עמך ה' אלוקיך בכל אשר תלך".