הקול קול יעקב והידיים ידי עשו - הרהורים לפרשת תולדות ולמלחמת חרבות ברזל

  

אמר רבי אבא בר כהנא: לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי. נתכנסו כל עובדי כוכבים אצלו. אמרו לו: תאמר שאנו יכולים ליזדווג לאומה זו? אמר: לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן, ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן, אין אתם יכולים להזדווג להם, שכך הבטיחן אביהן ואמר להם: הקול קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות, אין הידיים ידי עשו, ואם לאו, הידיים ידי עשו, אתם יכולים להם (בראשית רבה סה כ).

בירושלמי (תענית ד:) דרשו בדרך אחרת. אמר רבי יהודה ברבי אלעאי. ברוך רבי היה דורש, הקול קול יעקב והידיים ידי עשו, קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידי עשו. ואנחנו יכולים לדרוש זאת גם עלינו.

אבל כשקראתי את פסוקי הפרשה, חשבתי בעניין אחר. רש"י מפרש, 'הקול קול יעקב – שמדבר בלשון תחנונים, קום נא. אבל עשו קנטוריה דיבר, יקום אבי'. גם בשעה שנצרך יעקב לידי עשו, הקול קול יעקב. גם כשיעקב מתחפש לעשו במצוות אימו, והוא חושש מכעסו ומקללתו של אביו אם יגלה את הרמאות, הוא עושה זאת רק בידיו. הידיים ידי עשו, אבל הקול, צורת הדיבור, השפה, נשארת קולו של יעקב. הידיים זה חיצוני, הדיבור הוא פנימי, זה הנפש, זו הנשמה. בה יעקב לא מוכן לגעת.

עם ישראל נאלץ לאחוז בחרבו של עשו, יהודים יראים ושלמים גויסו להילחם בישמעאל העמלקי שקם עלינו להורגנו. אנו נאלצים להשתמש בידי עשו. אבל רק בידיים. הנפש הנשמה, הקול נשאר קול יעקב. צורת הדיבור, השפה הסגנון. מה ועל מה אני מדבר בזמן הפנוי.

מרחבי הרשת מלאים בתמונות של חיילים שידיהם ידי עשו אוחזות בנשק המתוחכם ביותר, אבל הקול קול יעקב, בזמן הפנוי הוא אוחז בגמ' ולומד את הדף היומי או כל לימוד אחר.

ונקודה נוספת.

רוב רובו של הציבור החרדי מבין את השעה ומבין שאמנם אנחנו אמונים על קולו של יעקב שישמע בבתי מדרשות, אבל בזמנים כאלו צריכים גם את אומנתו של עשו. והיחס המכבד ומודה ללובשי המדים מורגש היטב ברחובות.

אבל יש כאלו שעדיין לא מבינים -ואף באים בטרוניה- איך זה שיהודים בני תורה לובשים מדים ואוחזים בנשק. איך עוזבים אמנות אבותם – הקול קול יעקב, ואוחזים אומנותו של עשו – הידיים ידי עשו. ויש המגדילים לעשות ואף תוקפים את לובשי המדים שבינינו, את נשותיהם וילדיהם במילים קשות, בבזיונות בחרפות ובגידופים.

ואני אומר להם, תלו קורה מבין עיניכם. איך הגענו לכך שאנחנו צריכים לאחוז בנשק? איך הגענו לכך שידינו ידי עשו? הרי אם הקול קול יעקב, אין הידיים ידי עשו. אם קולכם היה נשמע בבתי מדרשות – במקום בהפגנות, אנחנו לא היינו צריכים ללבוש מדים, ולא היינו צריכים לידי עשו.

ולקול השפוי שבינינו אני אומר, נאלצנו ללבוש מדים ולאחוז בנשק, נאלצנו לידיים ידי עשו. חלקנו עזבו בשביל זה את בית המדרש. קול יעקב בבתי המדרשות נחלש. ולכן על כל מי שלא אוחז בידי עשו, להוסיף בקול קול יעקב כדי למלא את החסר.

ומובטחנו שכשקולו של יעקב יגבר, לא נצטרך אנחנו לידי עשו.