על שיחה עם אבא לילד מיוחד, על ושבת עד ה' אלוקיך או אל ה' אלוקיך[ הרהורים לפרשת נצבים וילך – ערב סליחות

 

נכחתי השבוע בשיחה של אחת העובדות אצלנו עם אבא לילד עם צרכים מיוחדים. האבא – שאין לו בעיה לדבר על הבן – סיפר ותיאר. בשלב מסויים היא אמרה משהו בסגנון של 'הגן עדן' שלכם מובטח. אז האבא חייך ואמר כן, כשיבא משיח וילכו לקבל את פניו, אנחנו נגיע עד אליו עם הילד. וזה עורר אותי לחשוב. האמנם? באמת זה קושי גדול והתמודדות, וההורים מתמודדים ומקריבים בשביל מישהו אחר בעצם, אז ברור. אבל האם זה נכון? אפשר לנח על זרי הדפנה? לעשות ככל העולה על רוחנו כי יש לנו תעודת ביטוח?

וכל זה קורה כששוב אנחנו עומדים שבוע לפני ראש השנה, ושוב אנחנו מגיעים כעניים ודלים. מה עשינו השנה? מה עם כל ההחלטות והקבלות של השנה שעברה? הרי אם נקים ועדת חקירה לבחון את מעשינו בשנה שחלפה, נמצא לא מעט מעשים ומחדלים – בעשה ובלא תעשה. ועם זה אנחנו באים לבקש סליחה מחר בלילה. ניתן לנו חודש שלם כדי להתכונן, ומה הספקנו?

"ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע (דברים ל' טו)". זה קשור בזה, החיים בעשיית הטוב... ומה הוא הטוב? אשר אנכי מצוך היום לאהבה את ה' אלוקיך, ללכת בדרכיו, ולשמור מצוותיו וחוקותיו ומשפטיו..." ואמר רש"י הרי הטוב, ובו תלוי ההמשך "וחיית ורבית וברכך ה' אלוקיך..." הרי החיים. מהו הטוב, שמירת התורה על כל תרי"ג מצוותיה, מצוות עשה ומצוות לא תעשה. ככה זוכים לחיים.

והקב"ה נתן לנו את האפשרות לתשובה. אז שוב נחזור בתשובה על החטאים ונקבל קבלות, ושוב לא נעמוד בהם ושוב נגיע ככה גם בשנה הבאה?

אז קראתי את פרשת השבוע ואת הפסוקים בפרשת נצבים העוסקים במצוות התשובה. "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו..." (ל' ב'), "ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצוותיו..." (ח), "כי תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור מצוותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה..." (י).

ועל זה אומרת לנו התורה "לא בשמים היא... כי קרב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" (יב – יד)?!

מה זה תשובה? מה זה לשוב? אפשרות אחת זה לשוב - לחזור בי - מהדברים שעשיתי. וכך היא אכן דרכה של תשובה, וידוי, חרטה, עזיבת החטא, וקבלה על העתיד – לא לחזור לדברים האלו. ואת זה אנחנו נעשה והרבה בעשי"ת וביום הכיפורים.

אבל יש עוד עניין בתשובה, וזה מה שכותבת לנו התורה בפרשת השבוע בהמשך הפסוק אותו כבר הבאנו (י) "כי תשוב אל ה' אלוקיך...". תשובה, זה שיבה אל ה'. התרחקנו מהקב"ה ואנחנו צריכים ורוצים לשוב ולהתקרב אליו. נכון ששיבה עד ה' כוללת ושמעת בקולו ועשיית כל מצוותיו – רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה. אבל זה מתחיל בשיבה אל ה', עשיית מעשים שמחזירים אותנו ומקרבים אותנו לקב"ה. התחלה, קבלת משהו, רצון להתקרב אליו. וזו עבודתנו בראש השנה להמליך את הקב"ה ולהראות את הרצון להיות עבדיו, להיות רצויים לפניו.

ובפרשה השנייה אותה אנחנו קוראים השבת – פרשת וילך, אומרת לנו התורה עם מה אנחנו יכולים לבא לראש השנה, ליום הדין, איך אנחנו מראים את רצוננו להתקרב לקב"ה. "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל... למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" (לא" יט). אתם מתקרבים ליום הדין, אתם צריכים עדים שיעידו לטובתכם, תביאו את השירה הזו – את התורה - שתעיד עליכם. ומה היא תעיד? והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תשכח מפי זרעו". התורה תעיד עלינו שבכל המצבים, עם כל הקשיים אנחנו לא עוזבים אותה, אנחנו משתדלים לשמור את מצוותיה, אנחנו עוסקים בה בכל מצב, עם קשיי פרנסה, עם בעיות בריאות, גם בזמני צרות וקושי אנחנו לא שוכחים אותה.

ועם זה נוכל לבא במוצאי שבת ולומר 'במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה, הט אזנך ממרום שוכן תהילה, לשמוע אל הרינה ואל התפילה... פנה נא אל התלאות ואל לחטאות - תתעלם מהחטאות, ותראה את מה שאנחנו עושים למרות כל התלאות – צדק צועקיך מפליא פלאות, קשוב נא חינונם אלוקים ה' צבאות, לשמוע אל הרינה ואל התפילה.