הרהורים לסיום החופש הגדול ולפרשת כי תבא

 

עם סיום החופש הגדול עלה היום אצלנו בעבודה הנושא של חופשות בחו"ל. אמר לי אחד העובדים אני לא רוצה לצאת מהארץ כי אסור. אבל אני מאד רוצה לצאת לחופשות בחו"ל, לנופים המשכרים, לאוויר הצלול, לשחרור, לתחושת החופש שאין בחופשות בארץ. ואל תגיד לי שיש התרים, כי אני לא רוצה היתרים! ואתה יודע איפה הבעיה הגדולה שלי, הוא אמר, שזה בכלל לא נושא. מי חושב על זה? מי מדבר על זה? וכשאני מדבר על זה אף אחד לא מבין מה אני רוצה. ואומר לך את האמת לא יודע כמה זמן אחזיק בזה.

ואז הוא אומר לי ונעזוב לרגע את ה"איסור", זה הפך לתרבות, ואני לא רוצה את התרבות הזאת.

ומכאן עברנו לנושא אחר אבל קרוב, תרבות השפע. המרדף אחר הכסף והעושר. הירידה ברוחניות שמגיע עם זה אוטומטית. כי ככל שאתה מאכיל יותר את הגשמיות, אתה מאכיל פחות את הרוחניות. והוא צעיר ממני בהרבה, אז הוא סיפר על חיי הפשטות שחיו הסבים שלו. ואיפה החיים שלנו היום.

אין לי תשובות. אין לי תשובה לגבי איסור נסיעה לחו"ל שהוא בכלל לא נושא. אין לי תשובה בשבילו איך לא נסחפים לתרבות הזו. אני גם לא יכל להגיד לו את מה שאמר בעל החיי אדם 'ברוך אשר עשה לי את הנפש הזה שלא לאהב...' כי הוא כן אוהב את החופשות והטיולים האלו, והוא מתמודד, וזה קשה. וגם אין לי תשובה איך מתמודדים עם תרבות השפע.

אבל נזכרתי במצוות ביכורים אותה קראנו היום בפעם השלישית השבוע.

"והיה כי תבא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה... ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך... ושמת בטנא... וענית ואמרת... הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה' ..."   

מה הרעיון במצוות ביכורים? החינוך אומר משרשי המצוה, שעל ידי המעשים האלו ועל ידי הדיבורים של מקרא ביכורים, הוא מעורר את ליבו לחשוב שהכל הגיע אליו מאת אדון העולם. ומתוך התעוררות נפשו זו זוכה ומתברכת ארצו.

ויש נקודה נוספת - שאני מניח ששמעתי או קראתי אי פעם מבעלי המוסר - לקחת את ראשית פרי האדמה ולתת לקב"ה בשמחה, זה להפוך את ההתעסקות בחולין להתעסקות בקודש. לחפש את הפרי הראשון, לסמן אותו, לשמור עליו, להעלות אותו לבית המקדש בסלסלת נצרים מקושטת או בקלתות של זהב בשמחה ובריקודים, זה להפוך את כל עבודת האדמה שלו לקודש.

אין לנו היום מצוות ביכורים, אבל יש הרבה דרכים להפוך את עבודתנו לעובדת קודש, ולהאכיל את החלק הרוחני שבנו לפחות כמו את החלק הגשמי.

והכי טוב להביא שוב את דברי האור החיים הקדוש על פסוקים אלו, שפרשה זו רומזת על  נשמת האדם. על מלחמתה ביצר ושאיפתה להתקרב לקב"ה, ועל 'התורה שבה ינצל האדם מיצר הרע'. "והשתחוית לפני ה' אלוקיך" התקרבות הנפש אל הקב"ה. איך? "ושמחת בכל הטוב" אין טוב אלא תורה. וכאן אומר האור החיים הקדוש את מילותיו המפורסמות 'אם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה. ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם'.

ואנחנו רואים את זה בחוש, ככל שאדם עוסק יותר בתורה, כך מעניינים אותו פחות כסף וזהב תרבויות שונות ותענוגות שונים.

וגם אם לא התברכנו במתנתו של בעל חיי אדם - שלא עשה לו את הנפש הזה, העיסוק בתורה יעשה לנו את הנפש הזאת.