פרשת שמיני – בטעם כשרות המאכלים

 

השבוע (כשחזרנו מחופשת הפסח) שאל אותי יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, באמת אכפת לקב"ה אם אתה אוכל חמץ? אז הפניתי אותו לפרשת השבוע פרשת שמיני.

"זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ" (ויקרא יא ב). פרשת שמיני מפרטת לנו את בעלי החיים המותרים באכילה ואת אלו האסורים. באמת אכפת לקב"ה מה אנחנו אוכלים?

כבר קדמונו ראשונים ונתנו טעם במצווה זו של כשרות המאכלים.

החינוך בפרשה זו, מפנה לאיסור אכילת טריפה בפרשת משפטים, שם הוא נותן טעם למצוה. 'הגוף הוא כלי לנפש' וככזה הוא צריך להיות בריא. 'כי בהיות בגוף שם הפסד מאיזה עניין שיהיה, תתבטל פעולת השכל כפי אותו הפסד'. וכל המאכלות האסורות יש בהם נזק לגוף, גם מה שאנחנו לא יודעים. 'ואם יש מהם שאין נודע לנו ולחכמי הרפואה נזקן, אל תתמה עליהן, כי הרופא הנאמן שהזהירנו בהם חכם יותר ממך ומהם'.

האברבנאל מתאר את בעלי החיים האסורים באכילה כבעלי חיים טורפים שמזגם רע ואכזרי. ואילו בעלי החיים המותרים באכילה הם אוכלי עשב שמזגם נח ואין בהם את האכזריות. לפי זה הוא גם מסביר את הסימנים של מעלה גרה ששייך רק באוכלי עשב ואין להם שיניים טוחנות הנצרכות רק לטחינת הבשר. וכן מפריסי הפרסה, שאין להם הצורך בציפורניים כחיות הטורפות. וכמו כן הסימנים בעופות. האברבנאל מתייחס גם ליוצאים מן הכלל הזה כחזיר, הגמל השפן והארנבת, ובעופות החסידה, ובכל אחד מהם טעם משלו. ומסיים 'ובורא כל בשר הכיר וידע מה הוא המזון הנאות למזג האדם - רוצה לומר לזכך נפשו - והתירו לנו, ואשר אינו כן אסר אותו'.

אנחנו יודעים ש'הסתכל באורייתא וברא עלמא' - הקב"ה ברא את העולם על פי מה שכתב בתורה ולא להיפך. כלומר הטעמים נכונים אבל הקב"ה קודם ציווה אותנו לא לאכול מאכלות אסורות ורק אחר כך נתן בהם טבעים אלו.

ופה חזרתי לשאלתו גבי אכילת חמץ או מצה.

דיברנו בערב פסח על כך שאנחנו חוגגים את היותנו בני חורין. את היותנו מסוגלים להיות עבדי ה'. ובני חורין, זה בני חורין מכל מה שכובל אותנו לחיים הגשמיים. ולכן דוקא בחג בו אנחנו עושים הכל כבני מלכים, אנחנו אוכלים מצה - לחם עוני - ונזהרים מכל פירור של חשש חמץ המסמל את תענוגות העולם הזה. כי אנחנו לא עבדי פרעה, אלא עבדי ה'.

ואת ההרגשה הזו של עבדי ה', אנחנו צריכים להרגיש בכל רגע ורגע. אומרת לנו התורה, איך? על ידי שכל מאכל שתכניס לפיך תבדוק האם הוא מותר או אסור. בכל דג שתקנה, תבדוק אם יש לו סנפיר וקשקשת. כשתלך לקצב לקנות בשר, תבדוק של איזה בהמה או חיה הוא, תבדוק אם נשחט כדין. כך קונים את ההרגשה של עבד ה'. כך מפתחים את החירות האמתית.

כשילד מקבל סוכריה ושואל את אביו זה בהכשר שאנחנו אוכלים, הוא קונה בעצמו את עבדות ה'.

כשהבת שלך הולכת עם חברות לאכול בחוץ, ומתקשרת לשאול אם אנחנו אוכלים את ההכשר הזה, זה בת חורין.