מחכים למצות? לחמשה כזיתים של מצת יד? הרהור לליל הסדר
הא לחמא עניא – אנחנו חוגגים הלילה את זמן חרותנו, השולחן ערוך בכלים הכי יפים. בשולחן
עורך נאכל מעדנים, אבל הלחם, לחם עוני! הייתי מצפה לחלות ריחניות פיתה תימנית רכה
ומהבילה. ומה אוכלים? מצות יבשות וקשות שמפתחות את שרירי הלסת.
אלא מה, זכר למצות שאבותינו אכלו במצרים? אז נשים בקערה חתיכת מצה,
ונאכל כזית, זכר. אבל שבעת ימים? ובלי חמץ? וגם את זכר לקרבן פסח אנחנו מקיימים
באכילת מצה ולא בצלעות כבש!
לפני אכילת מצה, קודם מבערים את החמץ. פירור חמץ לא יראה ולא ימצא
בבתיכם. מנקים ומקרצפים ואח"כ בדיקת חמץ.
אנחנו צריכים להבין מה אנחנו חוגגים. שאבותינו יצאו ממצרים? חייב אדם
לראות עצמו... איך אפשר לדמיין חיי עבדות כאלו? וגם לא היינו שם.
אנחנו חוגגים את היותנו אנחנו בני חורין. את היותנו מסוגלים להיות
עבדי ה'. ובני חורין, זה בני חורין מכל מה שכובל אותנו לחיים הגשמיים.
נכון, אנחנו חוגגים, ולכן נשמח בבשר ויין ושאר מעדנים. שולחננו יהיה
שולחן מלכים. אבל לחמנו לחם עוני. כי מי שמסוגל להסתפק בלחם עוני – ולחם עוני כאן
זה רק משל - זה בן חורין אמיתי.
ובלילה הזה מותר וצריך לומר את האמת, יהודי לא חי בשביל העולם הזה. את
העונג הוא יקבל בעולם הבא. המשל של החפץ חיים על הפרוזדור, זה לא משל. זה האמת
לאמיתה. זה החיים. זה חיי יהודי.
בפסח, בליל הסדר כשאנחנו מספרים לעצמנו למה אנחנו יהודים ומה זה
יהודי, אז אנחנו אוכלים לחם עוני.
תגובות
הוסף רשומת תגובה