פרשת כי תשא - על השבת כאות כדגל וכשלט
אנחנו אומרים כל שבת
בקידוש של הבוקר את פסוקי השבת מהפרשה (שמות לא טז-יז)"ושמרו בני ישראל את
השבת... ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם" ומה האות? "כי ששת ימים עשה
ה' את השמים ואת הארץ..." בני ישראל בשמרם את השבת מניפים דגל שעליו כתוב, הקב"ה
בורא העולם.
אבל זה לא האות
היחידי שיש בשבת, שלושה פסוקים לפני כן, "אך את שבתותי תשמורו כי אות היא
ביני וביניכם לדורותיכם" ומה פה האות? "לדעת כי אני ה' מקדשכם"
(י"ג). ומפרש רש"י, 'אות גדולה היא בינינו, שבחרתי בכם בהנחילי לכם את
יום מנוחתי למנוחה. לדעת האומות בה כי אני ה' מקדשכם'.
אנחנו אומרים בתפילה
בכל שבת 'ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות, ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים, וגם
במנוחתו לא ישכנו ערלים, כי לישראל עמך נתתו באהבה לזרע יעקב אשר בם בחרת'.
אומרים חז"ל
(שבת י) 'אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה
לישראל לך והודיעם'.
כשאנחנו שומרים את
אותה שבת שקיבלנו אנחנו במתנה ולא אומות העולם, אנחנו מכריזים על אהבתו של
הקב"ה אלינו, על בחירתו בנו מכל האומות, על "כי אני ה' מקדשכם".
האם אנחנו באמת
מעריכים את השבת כמתנה מיוחדת שניתנה רק לנו?
"ושמרו בני
ישראל את השבת, לעשות את השבת...". יכל אדם לשמור את השבת על ידי שיושב ובטל
מכל המלאכות, אבל האם זה מספיק? זה המתנה הטובה יש לקב"ה בבית גנזיו? בזה
מתגלה שבחר בנו מכל העמים? לכן מוסיפה התורה ואומרת, "לעשות את השבת"
עשייה חיובית. אם זו באמת תהיה כזו מתנה טובה, זה תלוי עד כמה אנחנו נעשה את השבת.
זה גם שורש המצוה
להתענג בשבת, כדי שנרגיש שקיבלנו מתנה מיוחדת. ואדם צריך לעשות לעצמו שבת כזו שהיא
מתנה טובה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה