אז רבו שפך לו קיטון על פניו? והאם יש קשר לחתימת ההסכם עם חמאס? - הרהורים לשבת חול המועד סוכות תשפ"ו

בפרשת השבוע מלמדת אותנו התורה על אדם שגנב ונתפס ולא היה לו לשלם את הגניבה, בית הדין מוכרים אותו לעבד לשש שנים. 

ואם בסוף התקופה, כשהעבד צריך לחזור לביתו ולהשתקם, הוא לא רוצה להשתחרר, רוצה להמשיך להיות עבד ואומר "אהבתי את אדוני... לא אצא חופשי". האדון רוצע את אוזנו במרצע והוא נשאר לעבוד אותו עד היובל. "והגישו אדוניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם".

למה? למה נענש בעבדות עולם (עד היובל שיכל להיות חמישים שנה)? למה נרצע דוקא אל הדלת והמזוזה? מביא לנו רש"י את דברי המדרש: 'רבי שמעון היה דורש מקרא זה כמין חומר. מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית? אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים כשפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו, ירצע בפניהם'.

אז הוא שמע בהר סיני עבדי הם. אז מה? הוא לא יכל להיות עבד למישהו וגם עבד ה'? למה זה סתירה?

בפרשת בא כשמשה רבינו מתריע בפני פרעה על מכת בכורות, אומר משה, "ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה..." (י"א ה'). ואומר רש"י 'על מה לקה בכור השפחה? שאף הם היו משתעבדים בהם ושמחים בצרתם'. ובהמשך, כשהמכה באה אומרת התורה, ויהי בחצי הלילה וה' היכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו, עד בכור השבי..." (י"ב כ"ט). ולמה לקו בכורי השבויים? אומר רש"י, 'כדי שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם והביא פורענות על מצרים'.

מה ההבדל? למה אצל בכור השפחה לא חוששים שיאמרו יראתם תובעת עלבונם? כי עבד לא יגיד את זה. עבד גם לא יחשוב את זה. עבד לא יכל להיות קשור לאלוהות שלו. המשמעות של עבד שהוא משועבד כולו לרצון האדון שלו, וממילא לא יכל להיות לו שני אדונים.

עבד לעבדים לא יכל להיות עבד ה'.

אמנם אין היום עבדות, גם לא עבד עברי, אבל יש את העבדות המודרנית, השתעבדות לעבודה ולמעסיקים וכמאמרו של רבי יהודה הלוי: 'עבדי זמן עבדי עבדים הם'. ואיך דואגים שה"עבדות" הזו לא תרחיק אותנו מבורא עולם? גם את זה מלמד אותנו רבי יהודה הלוי: 'עבד ה' הוא לבד חופשי'. וכדברי התנא באבות 'שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה'.