פרשת וארא – האם יצאנו ממצרים או שאנחנו עדיין שבויים בידי ממשיך דרכו של פרעה?

 

בפרשה הקודמת משה ואהרון מבשרים לעם על הגאולה שעתידים להיגאל ממצרים. אומר להם אהרון "את כל הדברים אשר דיבר ה' אל משה". והעם מאמין. "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל". בני ישראל מאתיים ועשר שנים במצרים. הם נולדו במצרים. הם נולדו עבדים. והנה מגיעים משה ואהרון – את אהרון הם מכירים, אבל משה? והם שומעים מהם שהקב"ה רוצה להוציא אותם ממצרים. והם מאמינים. למה? כי הם שמעו "כי פקד ה'". מה הם שמעו? הם שמעו את הסוד שעובר מאב לבנו כבר כמה דורות, מאז יעקב ויוסף. כשיבוא מי שיבא ויאמר לכם "פקוד יפקוד אלוקים אתכם", זה הסימן לגאולה. וכשהם שומעים את משה ואהרון אומרים להם בלשון זו, הם יודעים שהגאולה הגיע.

ואז פרעה מכביד את עולו, ושוטרי בני ישראל המוכים כשפוגשים את משה ואהרון אמרים להם "ירא ה' עליכם וישפוט, אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה". ומשה ניגש אל ה' ואומר "למה הרעותה לעם הזה ולמה זה שלחתני". והוא נשלח שוב לדבר אל בני ישראל, והפעם עם תכנית מפורטת. "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. ולקחתי אתכם לי לעם. ומה? "ולא שמעו אל משה". כאן הם כבר לא מאמינים. למה? "מקוצר רוח ומעבודה קשה". יש לכם סימן שעובר מאבא לבן. שמעתם את הקוד. שמחתם האמנתם. מה קרה עכשיו? קוצר רוח ועבודה קשה. פרעה הצליח במזימתו, "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר". לא שלא האמינו – אומר הרמב"ן, רק שלא הטו אוזן לדבריו מקוצר רוח, 'כאדם שתקצר נפשו בעמלו, ולא ירצה לחיות רגע בצערו', ומעבודה קשה – 'הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו'.

ואת העצה הזו של פרעה מיישם היצר הרע עד היום – כדברי המסילת ישרים – "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר". אמנם לא קוצר רוח ולא בהכרח עבודה קשה, אבל טרדות הפרנסה והבלי הזמן לא נותנים לאדם לעצור לרגע ולחשוב מה חובתו בעולמו. לַמה הוא נוצר ולְמה הוא קיים.

והאור החיים הקדוש מגלה לנו את הסוד איך אנחנו יכולים לנצח את אותה עצה. מקוצר רוח – אומר האור החיים – 'אולי כי לצד שלא היו בני תורה (שעדיין לא קיבלוה) לא שמעו. ולזה יקרה קוצר רוח, כי התורה מרחבת לבו של אדם'. אם היו מקבלים את התורה, היו שומעים אל משה למרות העבודה הקשה, למרות הפחד מפני פרעה. קביעת עיתים לתורה תתן לנו את אותה הרחבת הלב.

והרמח"ל במסילת ישרים מוסיף את לימוד המוסר. לימוד בספרי מוסר, שמיעת שיחות מוסר, העיקר לייצר זמן לעצור לרגע לשמוע ולחשוב.

חגגנו השבוע שלושה ערבים של שבע ברכות וזה אחרי שבת עמוסה. ונתקלתי בלא מעט תגובות של אנשים ששאלו כל אחד בסגנונו אם אני מחזיק מעמד. ואיך היה עוד ערב של שניצל. ומתי זה כבר מסתיים. ואם נשמנו לרווחה כשזה כבר הסתיים. ונכון, זה שמחה, אבל גם לשמחה צריך כח וכהנה וכהנה. אז האמת שלא, לא היה קשה, ולא מעיק ולא עמוס, ולא שניצל – אלא דברים הרבה יותר טובים ומיוחדים. וחבל שרק שבוע, כי נהניתי מכל רגע. אבל אני חושב שיש כאן עוד משהו. הקב"ה כביכול הכריח אותנו לעצור רגע. הוא נתן לנו שבוע של שמחה של מצוה. שבוע של שמיעת דברי תורה ומוסר קלילים ונעימים. שבוע שהוא בעצם פסק זמן מהחיים. ופסק זמן של שמחה. אשרינו שזכינו.