חנוכה חגם של נסיכים - לחנוכה ולפרשת מקץ

השיר "מעוז צור" המושר בפי כל יהודי בשעת הדלקת נרות חנוכה, מסתיים במילים "הקם לנו רועים שבעה".

השיר הזה מחולק לכותרת – הבית הראשון – האומר שאנו משבחים למי שהוא מעוז וצור ישועתנו, ועל הציפיה להודאה השלימה בהבאת קרבן תודה על המזבח שיבנה שנזכה לחנוך אותו במהרה.

המשך השיר מתאר את ניסי הגאולה המלווים אותנו משחר ההיסטוריה.

והחלק השלישי, בקשה שהקב"ה יחשוף זרוע קודשו, יקרב את הגאולה וינקום נקמת דם עבדיו מאדום הרשעה.

השיר מסתיים בבקשה להקים לנו את שבעת הרועים – הקם לנו רועים שבעה!

מי הם אותם שבעת הרועים? לתומי חשבתי תמיד שהכוונה לשבעת האושפיזין. אך מעיון במקורות מתברר שיש לעם ישראל רועים אחרים.

הנביא מיכה (ה' ד') מתנבא על הגאולה העתידה - וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם.  מי הם שבעת הרועים? שואלת הגמ' במסכת סוכה (נב ב'). ואומרת, דוד באמצע אדם שת ומתושלח מימינו אברהם יעקב ומשה בשמאלו. ומה עם יצחק? רש"י מביא את דברי המדרש "ויצחק להיכן אזל להציל בניו מדינה של גהינם כדכתיב כי אתה אבינו (מדרש ילקוט מיכה ה).

ממשיכה הגמ' ומאן נינהו שמנה נסיכי אדם? ישי ושאול ושמואל עמוס וצפניה צדקיה ומשיח ואליהו.

אני לא יודע להסביר למה אלו רועים ואלו נסיכים. אבל השם משמואל (מסוכוצ'וב) מבאר חילוק בין רועים לנסיכים.

הרועים מחדירים אמונה בעם. כמו רועה שהצאן נותן בו את אמונו. אמונה עד כדי ביטול מוחלט לה' יתברך.

הנסיכים מכניסים בישראל הגבהת הלב בדרכי ה' יתברך.

והשם משמואל גם מקשר זאת לחנוכה. במנורה שבעה קנים - המנורה משפיע חוכמת ה' שמגיע על ידי אמונה ביטול לה' יתברך.

בחנוכיה שמונה נרות - כי נרות החנוכה מכניסים בנו את גבורתם וגבהות ליבם של החשמונאים.

שאלו אותי אם אני אוהב את חנוכה בגלל הקשר לשם שלי. אולי. אני מניח שבילדותי הזכירו הרבה את זה שחנוכה זה החג שלי.

אז האמת היא שכן, אני אוהב במיוחד את חנוכה. למה? כי הוא החג שלנו. האונדזער חנוכה!
כי אנחנו חוגגים את נצחון תרבות ישראל על תרבות יוון!
את נצחון לומדי התורה על תרבות הספורט, הגוף, והיופי!
את נצחון חכמת התורה על חכמת יוון!

רק אלו שחוגגים נצחונות אלו יכולים לומר חנוכה שלנו!

בזמן שכל העולם השתתף בחגיגתה של ארגנטינה על נצחון אלילי קבוצתם בגביע העולם בכדורגל, ישבנו אנחנו מול הנרות, שרנו את "מעוז צור", דיברנו על חנוכה ושיחקנו משחקי חנוכה. חגגנו את החג שלנו.

כשאנחנו עומדים מול הנרות ומבקשים על הקם לנו רועים שבעה לקראת הגאולה העתידה. אז גם אם עשינו פסק זמן לרגע, נחשוב על שמונת נסיכי אדם, נגביה לבנו בדרכי ה', נרגיש ונתנהג כנסיכים, ואז נוכל לחגוג כראוי את המלחמה והנצחון על יוונים ועל תרבותם. את האונדזער חנוכה!

ולפעמים הנסיכות מתגלה דוקא במקום גיא וצלמות, דוקא בתוך הבור החשוך והעמוק.

יוסף, הבן המפונק (כביכול) של אבא, זה שמלשין על האחים, מתגלה בפרשתנו (פרשת מקץ) במלוא עוצמתו וגבורתו. איפה? כשהוא עומד לפני פרעה רגע אחרי שהריצוהו מן הבור – בית הכלא המצרי בו היה אסור שתים עשרה שנה – ופרעה אומר לו "ואני שמעתי עליך לאמור תשמע חלום לפתור אותו". ויוסף, הנער העברי, עבד לשר הטבחים, שתים עשרה שנה בכלא, לא מתבלבל ועונה לפרעה - המלך האדיר עובד האלילים - "בלעדי, אלוקים יענה את שלום פרעה". זה ההזדמנות שלך, לצאת, להשתחרר, אולי אפי' להתפרסם כפותר חלומות. אבל לא. יוסף נאמן לאמת ולא חושש להגיד אותה אל מול אותו פרעה. אני כלום, הפתרון יבא מה'. גבורה וגבהות לב של נסיך.

כי כל אותם שנים של היותו בן זקונים – בר חכים – שנים בהם למד עם אביו את כל תורתו, שנים של הכנה לתפקיד. יוסף בעל החלומות, מה זה בעל החלומות? אומר הרב אלישיב, יוסף לא חלם סתם חלומות של הרהורי ליבו, יוסף חי על פי חלומותיו, על פי השגותיו על פי הנהגות המלכות המפעמות בו. כל אותה הכנה צרובה בנשמתו ומלווה אותו כל ימיו כעבד ובבית האסורים, ובהמשך גם כמשנה למלך מצרים. וכך, מיד כשיוצא מבית האסורים ועומד לפני פרעה, לא חושש לומר את האמת, וגם לא חושש לתת מעצותיו – "ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים". ופרעה רואה את זה, רואה את הכח הטמון בו, וממנה אותו למשנה למלך על הממלכה הגדולה והאדירה בעולם באותם ימים.

ואם גם לך יש חלומות, אך אתה מרגיש שזרקו אותך לבור. בשעה שאתה עומד מול הנרות ומבקש על שבעת הרועים, תחשוב גם על הנסיכים, תחשוב על יוסף, תחשוב על החשמונאים ותעורר בליבך את אותה גבהות הלב שתהפוך אותך לבעל החלומות.