על חסד, התנדבות ושידוכים - פרשת חיי שרה תשפ"ג

נסעתי השבוע ביום שלישי  ברחובות קריית ספר. עמד בחור ישיבה ועצר טרמפים. לא היה לי נח טרמפיסט באותו רגע אז לא עצרתי. הגעתי הביתה וקראתי מקרא ותרגום של אותו יום – שלישי – ואני מגיע למבחן שעשה אליעזר לרבקה. "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה, ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק..." (בראשית כד יד).  לא יאומן. נכון, היא מיועדת לבנו של אברהם עמוד החסד, אבל ברמה כזו?

מה מחפש אליעזר? אשה שעושה חסדים? לא מספיק! אשה שיש בה אהבת חסד? אולי! אבל מי אמר שיצחק צריך כזו בעלת חסד? יצחק מידתו גבורה, יראה, למה הוא צריך בעלת חסד? אז יש אומרים כדי להשלים. בונים בית, יצחק בעבודה ואשתו בגמילות חסדים.

אז נחזור רגע לאברהם ביום השלישי למילה, חולה, השמש קופחת ואין עוברי דרכים, והוא, חסר לו משהו, אין אורחים. אז מה? יום חופש? אברהם אבינו יושב פתח האוהל וממתין אולי כל זאת יבא מישהו. כי אם אין אורחים, היום הזה הוא לא יום של אברהם, חסר משהו.

אברהם עמוד החסד, הכנסת אורחים. אבל כשהקב"ה רוצה לציין את אברהם אומר "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו...". ואמנם זה עבר בהמשך לבני ישראל ביישנים רחמנים וגומלי חסדים. גם בני ישמעאל להבדיל ידועים בהכנסת האורחים שלהם. אבל מה עם יצחק? ומה עם יעקב? איפה ההמשכיות הזו? מה ציווה אברהם אבינו את בניו?

אברהם לא עושה חסד. הוא לא מכניס אורחים. הוא גם לא אוהב חסד. אברהם אבינו עובד את ה'. ואת זה ציווה אברהם אבינו לבניו אחריו, ליצחק וליעקב – "כי ביצחק יקרא לך זרע". יצחק מידתו גבורה ויראה, ויעקב מידתו תורה ואמת, אבל הכל ממקור אחד של עבודת ה'.

ואם נחזור לשידוך, יצחק לא צריך את רבקה כבעלת חסד, הוא צריך את רבקה כאחת שיש לה עבודה לעשות. ולא משנה אם נח או לא. אם העבודה שלי זה חסד, אז אני אשקה עשרה גברתנים עם הגמלים שלהם עד כי כילו לשתות.

השתתפתי השבוע בפגישה של מפקדי כיתת הכוננות וארגון השומרים במודיעין עילית. אחד הנוכחים טען שיש גבול למה שאנחנו יכולים לדרוש מהמתנדבים, כי אחרי הכל הם מתנדבים. ראש ומייסד ארגון השומרים אמר דבר חזק מאד, אז מה אם הם מתנדבים, אם יש צורך אז זה יהיה חלק מההתנדבות. כי התנדבות בארגון כזה, זה לא משהו שאתה עושה כשמתחשק לך ונח לך. במקרה הטוב - יש לך משמרות, ובמקרה היותר טוב - זה עשרים וארבע שבע. אם בחרת להתנדב בארגון כזה, אז לזה בדיוק התנדבת, שלא משנה מה ומתי, יש עליך אחריות ותעשה כל מה שצריך ונדרש.

את זה מלמד אותנו אברהם אבינו. הכנסת אורחים, לא כי אני אוהב אורחים או כי אני מתנדב לארח מתי שנח לי ומתחשק לי. הכנסת אורחים זה עבודת ה' שלי. וגם אם אני חולה, וגם אם יצאה חמה מנרתיקה ואין נפש חיה בחוץ, אני אחכה אולי ומתי יבא מישהו.

את זה מלמדים אותנו יצחק ויעקב, יצחק עולה תמימה שכל חייו עבודה ויראה. יעקב שגם כשהוא בבית לבן הרמאי, גם כשהוא בשדה עם הצאן וגם כשאכלני חורב וקרח בלילה, הוא יושב אהלים ועוסק בתורה.

ואת זה מלמדים אותנו רבקה ואליעזר. אומרת רבקה, אני לא מתנדבת לעשות חסד, זה לא משהו שאני עושה כשנוח לי ומתאים לי. חסד זה חלק מעבודת ה' שלי ולכן בכל מצב, בכל זמן, לא משנה כמה ואיך ולמי. יש כאן עשרה גברתנים שצריכים מים להם ולגמליהם? אשאב להם עד כי כילו לשתות.  

זאת האישה שמתאימה ליצחק אבינו עולה תמימה, שכל כולו עבודה ויראה.