פרשת נח – איך יוצאים מן התיבה?

 

המבול אסון אקולוגי? פרשת נח היא פרשה סביבתית? ואיך יוצאים מן התיבה?

העולם הגיע למצב כל כך חמור שצריך לעשות אתחול מחדש. הקב"ה מביא מבול לעולם ומשאיר משפחה אחת, את נח ומשפחתו. והוא מצוה את נח לבנות תיבה בה יגורו אלו שמהם אמור העולם לחיות מחדש. ומאז המושג תיבת נח מגדיר מקום שבו אנחנו שמורים מהמבול המאיים להטביע אותנו בחוץ. אבל לפעמים מגיע זמן וצריך לצאת מהתיבה הזו אל העולם המאיים. התורה מלמדת אותנו איך יוצאים.

אין בדברי שום התייחסות לנח שהתורה מגדירה אותו כ- "איש צדיק תמים". אלא אך ורק ללמוד את מה שרוצה התורה ללמדנו בזה, על פי דברי  רבותינו הקדושים.

"ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו". ומה עושה נח? "ויבן נח מזבח לה'... ויעל עולות במזבח". הקב"ה לא ציווה אותו על קרבן, אבל נח הבין מדעתו. 'אמר לא צוה לי הקב"ה להכניס מאלו שבעה שבעה אלא כדי להקריב קרבן מהם' (רש"י).

אבל מה קורה מיד אח"כ "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם". 'עשה עצמו חולין, שהיה לו לעסוק תחילה בנטיעה אחרת' (רש"י). וביתר ביאור אומר האלשיך הקדוש 'כי הנה ביין יש בחינת שמים, והוא לשמח אלוקים בקידוש והבדלה וכיוצא בו... אמר כי נח גם כי לא יבצר ממנו כוונתו לטובה, עכ"פ, תחלת מחשבתו לא היתה רק על בחינה חומרית, וזהו ויחל נח איש האדמה. כי כל התחלתו בראשית ענין מחשבתו היה על בחינת היותו איש האדמה חומרי ועל זה נטע הכרם.

והתוצאה "וישכר ויתגל בתוך אהלו".

שמעתי היום ראיון על יהדות וסביבה. כשהמרואיינת – שאינה חרדית - מתייחסת למשבר האקלים שנובע מתרבות חומרנית והיפר צרכנית, תרבות של טיסות לחו"ל ורכישות ששואבת עד בלי די ממשאבי כדור הארץ. ולעומתה היהדות אומרת הצנע לכת עם ה' אלוקיך, מעודדת חברה של צמצום בחומר והרחבה ברוח.

המרואיין השני הביא כדוגמא את הציבור החרדי שחי חיים סביבתיים. את תושבי הערים החרדיות של בני תורה כדוגמת מודיעין עילית שחיים בהצנע לכת עם אלוקיך, ואמנם רוצים את החד פעמי, אבל מצמצמים בצריכה, צורכים תחבורה ציבורית, כמעט לא טסים לחו"ל.

אז אני לא יודע עם אנחנו סביבתיים, ואנחנו בטח לא מתייחסים למבול כאסון אקולוגי, ולא לומדים את "לעובדה ולשומרה" ואת "תן דעתך שלא תחריב את עולמי" כמצוות סביבתיות. אבל אנחנו כן יכולים ללמוד מהפרשה ומהסתכלותם עלינו, איך יוצאים מהתיבה, איך יוצאים מהישיבה ומהכולל, איך יוצאים מהבית ומחיי הסמינר כדי למצוא את פרנסתינו בעולם בו המבול שוצף וקוצף. וכמו שאומר הספורנו על הפסוק שלמעלה 'ויחל נח – התחיל בפועל בלתי נאות ולכן נמשכו מזה מעשים אשר לא יעשו. כי אמנם מעט מהקלקול בהתחלה, יסובב הרבה ממנו בסוף'.

ואם אנחנו מחפשים את הדרך לצאת מהתיבה ובכל זאת להשאר מחוברים אליה, הנה לנו עצה נוספת. התחלנו היום בסייעתא דשמיא מסכת נדרים לאחר שאתמול סיימנו מאה ואחד עשר יום של לימוד מאה ואחד עשר דפים ממסכת כתובות. על ר"ע שהלך ללמוד תורה בגיל ארבעים - כפי שמספרת הגמ' (כתובות סג) - אומר תוס' את המשפט החזק הבא: 'ודרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול'. נכון, מלימוד דף היומי, לא יוצאים ר"ע. אבל ברור שהקביעות הזאת של לימוד התורה יום יום, מגדלת את הלומד ושומרת אותו בתוך או לפחות קשור בחבל חזק לתיבה.