פרשת דברים שבת חזון – האם אתה באמת מחכה למשיח? עכשיו? בבין הזמנים?

 

דרשו חז"ל בתחילת איכה רבתי: 'שלשה נתנבאו בלשון איכה - משה, ישעיה וירמיה. משה אמר (דברים א) "איכה אשא לבדי", ישעיה אמר (ישעיה א) "איכה היתה לזונה", ירמיה אמר "איכה ישבה בדד". א"ר לוי משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין, אחד ראה אותה בשלותה, ואחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בניוולה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם, ואמר איכה אשא לבדי טרחכם. ישעיה ראה אותם בפחזותם, ואמר איכה היתה לזונה. ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר איכה ישבה בדד'. את שלושת אלו נקרא השבת בפרשת השבוע, בהפטרה ובמגילת איכה שנקרא במוצאי שבת קודש.

חז"ל מלמדים אותנו לקשר בין שלושת המצבים האלו של עם ישראל.

בפרשת מסעי למדנו על המסעות והחניות. בפרשת דברים התורה מלמדת אותנו לעשות חשבון נפש על החניות. ואם לא על לשעבר, לפחות על ההווה, איך החניה שלי ברגע זה, תואמת את מטרת המסע או לא.

חומש דברים פותח בתוכחה שמוכיח משה רבינו את בני ישראל בסוף הארבעים שנה במדבר, רגע לפני כניסתם לארץ המובטחת. רגע לפני פרידתו מהם. והוא עובר על כל החניות בהם הכעיסו את הקב"ה. בהתחלה ברמז: "במדבר, בערבה, מול סוף, בין פראן ובין תופל, בלבן, בחצרות, ובדי זהב". ואז עובר משה רבינו למנגינה של איכה: "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם". אותם חניות שחניתם במדבר איזה חניות הם היו? חניות של טורח, של משא של ריב. אותם חניות שהקב"ה ברוב רחמיו פיזר לכם על פני שלושים ושמונה שנה מתוך הארבעים כדי שלא 'תהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע ולא תהיה לכם מנוחה' (לשון רש"י). אותם חניות ניצלתם לריב על הקב"ה. משה רבינו רואה את ישראל בשלותם במדבר, בלי דאגות פרנסה, בלי דאגות בריאות, בלי דאגות של חינוך ילדים – מה כבר יכל להיות במדבר, שלושים ושמונה שנה של מנוחה ושל קרבה לקב"ה. אבל הוא רואה איך בתוך השלווה הזו, הם נרגנים ורבים על הקב"ה. הוא רואה "איכה".

וההמשך מתגלה לאחר כשמונה מאות ושמונים שנה. "איכה הייתה לזונה קריה נאמנה", מוכיח הנביא ישעיהו את בני ישראל לפני חורבן בית המקדש הראשון.  והתוצאה: "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם הייתה כאלמנה". מלמדים אותנו חז"ל שהכל זה רצף אחד. הכל התחיל באותם חניות במדבר, עליהם התבטא משה רבינו בלשון "איכה". הכל מסע אחד ארוך.

הגמרא בשבת (לא א) אומרת: ' אמר רבא, בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפו''ר? צפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר?' מהשאלות הראשונות ששואלים אותו, 'ציפית לישועה'. האם אנחנו מצפים לו?

אנחנו אומרים כל יום (מי שאומר) 'אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח, ואע"פ שיתמהמה, אם כל זה אחכה לו בכל יום שיבא'. אנחנו באמת מחכים בכל יום שיבא? גם עכשיו בתחילת בין הזמנים?

אני לא מדבר על אנשים שחנייתם כל כך גרועה שרק משיח יכל להצילם. אני מדבר על מי שחנייתו טובה ברוך ה'. חיים טובים, בריאות, פרנסה. הכל טוב. אתה מוכן להחליף את החיים שלך בחיים עם משיח?

אתה מוכן להחליף את כל ההנאות שאולי לא עולות בקנה אחד עם משיח, בהנאות של ימות המשיח? וגם אם נאמר שימות המשיח עולם כמנהגו נוהג, מה עם ימי עולם הבא? אתה מוכן להנאה של צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה?

כן? והרי כל שבוע יש לך את השבת - מעין עולם הבא, האם אתה מנצל אותה לאותן הנאות שאתה טוען שאתה מוכן לקראתם?

כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים להפוך את החיים שלנו למסע אחד ארוך של ציפית לישועה, למסע שגם החניות בדרך הם חלק מהמסע. למסע של הנאה מדברים רוחניים.

איך עושים את זה? יש לי תשובה לגברים שבינינו: השאלה השניה, קבעת עיתים לתורה?! אם אתה קובע לך זמן קבוע ללימוד התורה, זמן כזה שעל פיו אתה קובע את כל סדר היום שלך, אתה הופך את כל החיים שלך למסע אחד ארוך של הנאה מתורה. ומשם הדרך קצרה לציפית לישועה.

וכמו שאמרה לי ביתי שתחי' בשבת שעברה כשדיברנו על הנושא של הנאה רוחנית. טוב, אתה נהנה מללמוד...!

והנשים? הנשים של פעם ידעו להנות מעצם היותם נשים שמגדלים את ילדיהם להיות יהודים טובים, מעשיית חסד, מדברים שעושים בבית. ואולי גם אלו שעוסקות בחינוך. בעולם של היום, עם הקרירה וההנאות של היום, התחרות מאד קשה. לדעתי, תצטרפו לגברים שלכם – בעלים, אבות – תבקשו מהם ללמוד אתכם דברים שמתאימים לבנות. תלמדו להנות משעות של רוחניות.