פרשת מטות – איך מנצחים מלחמות

מדינת ישראל בפתחה של מערכת בחירות, אני לא ממש בעניינים ולא שמעתי עדיין מה כבר קורה, אבל בטוח מעבר לכל ספק ששוב אנחנו נהיה במרכז.

בחורי הישיבות ואברכי הכולל הפרזיטים, ששותים קפה ולא משרתים בצבא.

אז בואו ונראה איך מתייחסת לכך הפרשה.

כשחוזרים בני ישראל ממלחמת מדין הם באים למשה רבינו ומדווחים לו שאיש לא נעדר. הייתכן? מלחמה שכזו, שנים עשר אלף חיילים ואין ולו נפגע אחד?

כשיהושע נלחם בהעי ומתים שלושים וששה איש במלחמה, הוא שואל על מה ולמה? היי! מה קרה?! מדובר במלחמה! שלושים וששה הרוגים?

כן! במלחמות ישראל לא אמור להיות ולו נפגע אחד!

וכדי להבין איך זה קורה צריך לבחון איך היה נראה צבא ישראל באותם ימים. לשם כך יש לפנות לפרשת משפטים מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו - ירא מעבירות שבידו - אפי' מדיבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש.

מה היה סדר הכוחות בצבא ישראל? "אלף למטא אלף למטה" נאמר בפרשתנו על היוצאים למלחמת מדין. אלף חיילים לכל שבט, שנים עשר אלף חיילים מכל ישראל, וכנגדם שנים עשר אלף לומדי תורה. כנגד כל חייל לוחם, היה אדם שהתפלל ועסק בתורה. וזה מלבד רוב העם שזה היה כל עיסוקם במדבר.

כשכך נראה הצבא, כשכך נראה העם, אין פלא שאין נפגעים לכוחותינו. ולא בפעולה של כוח מצומצם, אלא עשרים וארבע אלף חיילים חוזרים ללא שריטה.

אם צה"ל מנצח בקרב, אם יש חייל אחד שחוזר שלם מהקרב, זה רק בזכות התורה שלומדים בני הישיבות. זה רק בגלל התפילות שמתפללים שומרי התורה והמצוות. ההשתמטות שלכם מלימוד התורה, ההשתמטות שלכם מקיום המצוות, היא זו שמביאה עלינו את כל המלחמות, את ההרוגים, את הפיגועים. ואנחנו צריכים להתנצל.

מסופר על אחד מבניו של רבי חיים מבריסק שהשתדך בשידוך מיוחד. כשזחה עליו דעתו, אמר לו אביו, תנוח דעתך זה לא בגללך אלא בגללי. אמר לו הבן, אם זה היה בגללך אבא, הייתי מקבל הרבה יותר. אמר לו מה שקיבלת זה בזכותי, אבל אתה קלקלת.

זו התשובה שלנו להם וצריכים לצעוק אותה בראש חוצות, ללא בושה וללא פחד! אנו שומרים עליכם ולא אתם שומרים עלינו. אנו מגנים עליכם ולא אתם עלינו.

ומה  אנחנו צריך לעשות בשביל שהעם יצא לרחובות במטרה להקים ממשלה אחרת, ממשלה כמו שאנחנו רוצים? להזכיר את המצב הבטחוני? את מחיר הדירות? את היוקר המאמיר - שגם מי שחי עד היום ברווחה מסוימת, לא סוגר את החודש? או אולי את המלחמה בקודשי ישראל, בשבת, בגיורים,  בכשרות, בנישואין, בקדושת הבית, בלומדי התורה?

אם הייתי יועץ פוליטי אסטרטגי - ואני לא. או אם היו מתייעצים איתי – ולא מתייעצים – הייתי מפנה אותם לפרשת השבוע.

הקב"ה מצוה את משה "נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים"

וכשמשה מצווה את ישראל אומר להם "החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין, לתת נקמת ה' במדין". וכבר עמדו על כך המפרשים.

ואומר רש"י: 'שהעומד כנגד ישראל כאילו עומד כנגד הקב"ה'. פשוט, כל מלחמה שנלחמים בישראל נלחמים כביכול בקב"ה. וכמו שאומר המדרש תנחומא. 'אמר משה, רבון העולם, אם היינו ערלים או עובדי עבודה זרה או כופרים במצוות, לא היו שונאים אותנו ולא רודפים אחרינו. אלא בשביל תורה שנתת לנו. לכך הנקמה שלך.

והאור החיים הקדוש, מוסיף, שכאן עמדו במפורש כנגד הקב"ה. שאמנם גרמו לעשרים וארבע אלף מבני ישראל למות, אבל הם לא נלחמו בהם אלא החטיאו אותם. ובלשונו: 'גרמו ביטול מצותיו ורצונו יתברך'.

ולכן, "לתת נקמת ה' במדין" אומר האור החיים הקדוש 'פירוש, נקמה שיתנקם ה' במדין באמצעותם'.

אתם רוצים שהקב"ה ילחם לכם, תהפכו את זה למלחמה על כבוד ה'.

הייתי יכל לחשוב, שאם המלחמה שלהם היא בקב"ה אנחנו יכולים להיות רגועים. נשאר בבית, ננוח על זרי הדפנה, והקב"ה ילחם לנו. אבל אומרת לנו התורה שלא. מלחמה לעמון בקב"ה, מי נלחם בהם? בני ישראל. אתם תצאו למלחמה, ונקמת ה' תהיה במדין.

אבל מי יכל לצאת למלחמה על כבוד ה'? לא כל אחד יכל ללכת – אומר האור החיים, רק 'מי שיודע עצמו שהוא בר לבב ונקי כפים ימסר לחשבון האלף למטה'. ולכן אלף מכל שבט. לא יותר. ומי בחר אותם? "החלצו מאתכם" מתנדבים! למה משה רבינו לא בחר אותם? או פנחס - כמו שאמר משה ליהושע במלחמת עמלק, "בחר לך אנשים"? כי כאן צריך את היודע בעצמו...! ומי  הנהיג את המלחמה הזו? לא משה רבינו, גם לא יהושוע. מי יצא לפניהם? פנחס! כי מי שקנא לה' הוא זה שיכל להוביל מלחמה במי שנלחם בקב"ה.