פרשת חוקת – ראש ממשלה וראש ממשלה חליפי, יו"ר אופוזיצה, ומבט של תורה.

 

זהו! הממשלה נפלה. יש לנו אמנם עוד ארבעה חודשים עם החלופי שהפך להיות עיקרי והעיקרי שנשאר חילופי, אבל רואים את הסוף.

בתחנות הרדיו החרדיות חוגגים, בחירות, פוליטיקה, יש על מה לדבר, עם מה למלאת שעות של מלל לא פוסק. זה תמיד כך, אתה רוצה לשמוע מה קורה בעולם? מה המצב הבטחוני הכלכלי, כלום. פוליטיקה. על אחת כמה וכמה לפני בחירות. האמת אני מתגעגע לקורונה, אז לפחות היה לשמוע משהו אחר חוץ מפוליטיקה.

ראש הממשלה בעבר, יושב ראש האופוזיציה בהווה ויש מקווים שראש הממשלה בעתיד הקרוב, אמר השבוע מעל בימת הכנסת "כל מי שמקשיב לאזרחי ישראל, רואה שמשהו יסודי השתבש בשנה האחרונה במדינה שלנו. הביטחון האישי התערער, הכבוד הלאומי הושפל, הפחד מאויבינו גבר, דגלי ישראל הוסרו ודגלי אש״ף הונפו. יוקר המחייה מכה בכיס של כולנו - בדלק שהתייקר שוב הבוקר, במשכנתאות, במזון, בחשמל. סל הקניות של כל ישראלי שובר שיאים של כל הזמנים ומזור אין מרפא אין ממשלה שתטפל".

לא צריך להקשיב לאזרחי ישראל, צריך לפתוח את העיניים ולראות שיש כאן אבדן משילות, אבדן הרתעה, ממש כמו באמריקה.

אבל כן. כל מי שמקשיב לאזרחי ישראל - בתוך המחנה שלנו ממש - רואה שמשהו יסודי השתבש בשנה האחרונה. ולא במדינה שלנו, אלא בנו. בשיח שלנו, בחשיבה שלנו. רק ביבי! הוא יושיע את ישראל!

בפרשת השבוע עוברים על בני ישראל במדבר כמה משברים גדולים. הם בדרך לארץ המובטחת, מגיעים לאדום ורוצים לעבור בגבולו, הוא מאיים לצאת בחרב כנגדם. עוקפים את אדום, ונפשם קצרה בדרך. וכשהנפש קצרה, מתחילים התלונות, ואז נחשים, "וימת עם רב מישראל".

אהרון מת ואיתו מסתלקים ענני הכבוד. עמלק בא "וילחם בישראל וישב ממנו שבי".

ממשיכים בדרכם ושוב רוצים לקצר דרך ארצו של סיחון וגם הוא לא נותן לעבור בגבולו, אך הוא בשונה מאדום, יוצא להילחם בישראל.

ולבסוף, "ויצא עוג מלך הבשן לקראתם הוא וכל עמו למלחמה".

אם היינו שומעים את שידורי הרדיו מאז, היינו שומעים את התמיהה על עמלק, סיחון ועוג שהעזו לצאת למלחמה על ישראל אחרי ששמעו את אשר עשה ה' למצריים. והפרשנים מייד יסבירו שאבדן ההרתעה כשעקפו את אדום ו"חששו" להילחם ולעבור דרכו, זה מה שנתן את האומץ לאחרים לצאת ולהילחם.

התבוננות בדברי חז"ל נותנת לנו את המבט האמיתי.

עמלק - אומר רש"י 'ועמלק מעולם רצועה מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות'. והאור החיים אומר 'כי הם היו סיבה למלחמה זו לצד חטאם'. חטא מי מריבה "וירב העם עם משה".

סיחון לעומת זאת, מסיבה אחרת לגמרי. רש"י מביא את דברי מדרש תנחומא 'אילו הייתה חשבון מליאה יתושין, אין כל בריה יכולה לשלוט בו, ואין צריך לומר שהיה גבור ושרוי בעיר מבצר, אילו היה יושב בעיירות שלו הוא ואוכלוסין, היו ישראל מתייגעין לשלוט בו, ולכבוש את כל עיר ועיר, אלא הקב"ה כינסן למוסרן בידם שלא בצער.

גם בעוג אומר המדרש 'שכנסן הקב"ה לפניהם למסרם בידם'.

חז"ל מלמדים אותנו לצאת מהמבט השטחי, ממבטו של המון העם, ולהתבונן במבט של תורה.

לא נביאים אנחנו ולא בני נביאים ואיננו יודעים חשבונות שמים, אבל להתבונן צריך.

 

יו"ר האופזיציה "שכח" להזכיר בדבריו את העוולות האמתיות של הממשלה הרעה הזו. את קידוש המלחמה ביהדות ובכל קודשי ישראל. מהכנסת גויים בכרם ישראל, דרך נסיונות להעלים את מוסד הנישואין ומושג המשפחה בעם ישראל. הכשרות, השבת ועוד ועוד. אבל אנחנו זוכרים. ואנחנו גם זוכרים, במה זה התחיל. בקידוש המלחמה על לומדי התורה. גזירת המעונות שמכוונת בגלוי ובלי שום בושה לפגוע באברכי הכוללים, נשותיהם ומשפחותיהם. התבטאויותיו של שר האוצר על החרדים למזבלה, ועל אברכי הכולל ששותים קפה ומדברים פוליטיקה.

אנחנו זוכרים בשביל הקלפי, אבל גם ובעיקר אנחנו זוכרים כדי לדעת מה עלינו לעשות, במה עלינו לחזק ולהתחזק. רוצים לפגוע בעמלי התורה, נתחזק אנחנו בעמל התורה. מי? כל אחד ואחד.

פרשת השבוע מתחילה בזאת חוקת התורה. פרה אדומה. "חוקה", אין אנחנו מבינים טעמה. "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" אמר שלמה המלך.

השבוע יסיימו בעזהי"ת רבבות לומדי הדף היומי את מסכת יבמות. מהמסכתות הקשות בש"ס. מסכת שכבר אמרו שלימודה הוא נטו לשם שמים. לימוד בשביל ללמוד את תורת ה'.

יסיימו מסכת יבמות, ויתחילו מייד את מסכת כתובות שעליה כבר אמרו שהיא ש"ס קטן.

אנחנו נעשה את שלנו בלימודנו, בעמלנו. נראה לקב"ה מה חשוב לנו, מה אנחנו באמת רוצים. והוא יעשה את שלו ויושיע אותנו ברחמים רבים.