למה נסמכה פרשת בהעלותך לחג השבועות
חלף פחות משבוע מאז שחגגנו את חג השבועות – חג מתן תורתנו. אין סימנים לחג הזה. אין מצוה מיוחדת בתורה – חוץ מהקרבן המיוחד שתי הלחם שאין לנו היום. מה כן יש? הגברים לומדים כל הלילה. הנשים מכינות להם עוגות גבינה כדי להביע את הערכתם ואת אהבתם ואת רצונן להיות שותפות.
מגיד שיעור דף היומי
אחד שאל, הוא רגיל כל שנה ללמוד כל הלילה עם משתתפי השיעור שלו, והם מספיקים כמה
דפים. השנה הבן שלו גדל ורוצה ללמוד איתו, מה עושים. עלו כמה תשובות מעניינות, ומגיד
שיעור אחד זעק את התשובה הבאה: יש לכם צרות של עשירים.. כל כך הרבה אנשים צריכים להתחנן לבן שלהם לשבת איתם קצת ללמוד בליל
שבועות...... רק לומר תודה!
אז אני, כבר משנה
שעברה לא מוסר את השיעור בליל שבועות ובמקום זה לומד עם רפאל בני בחברותא. גם השנה
הלכנו - אחרי הסעודה החלבית המפוארת - לבית הכנסת ללמוד. אצלנו בית הכנסת אין
שיעורים לילדים אבל בבית הכנסת הסמוך יש, ויש לו שם חברים, אז סיכמנו שנלמד כמה
שירצה, ואח"כ ילך לשיעורים של הילדים.
למדנו שעה ולקחתי
אותו לבית הכנסת הסמוך. אחרי כשעה וחצי הוא חוזר – החברים החזירו אותו – מה קרה?
כלום. איך היה? מצוין. אז למה באת? רוצה ללמוד אתך. אז למדנו בהנאה מרובה עד
הבוקר.
לרפאל יש את כל
הסיבות, התמיכה ואפי' העידוד ללכת לישון בליל שבועות. אבל הוא רוצה ללמוד. לא
שיעורים מעניינים לילדים/נערים צעירים. לא אם חביריו בני גילו. הוא רוצה ללמוד
גמרא! עם אבא!
אז כמו שזעק אותו מגיד שיעור, "רק לומר תודה!"
חז"ל מספרים לנו
שכשראה אהרון הכהן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא היה עמהם לא הוא ולא שבטו. אמר לו
הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומיטיב את הנרות. "דבר אל אהרון
ואמרת אליו בהעלותך את הנרות...". חסר לאהרון הכהן מצוות? חוץ מהצוות היתרות
שיש לו בתור כהן, הוא כהן גדול. מקריב מתי שרוצה, עובד במקדש מה שרוצה ומתי שרוצה.
זה מה שחסר לו קרבנות הנשיאים?
מגיע ערב פסח הראשון (והאחרון)
של בני ישראל במדבר. ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח...
ויקרבו לפני משה... ויאמרו האנשים ההמה אליו... למה נגרע ..." מי היו אותם
אנשים? שתי דעות בחז"ל: אלו שנשאו את ארונו של יוסף. או אלו שטיפלו בקבורתם
של נדב ואביהוא בני אהרון. לשתי הדעות, לא סתם נטמאו למת, הם היו עסוקים במצוה.
ועוד איזה מצוה – נשיאת ארונו של יוסף הצדיק, קבורת בני אהרון קדושי עליון, אשר
עליהם אמר הקב"ה "בקרובי אקדש". אבל, למה נגרע! גם אנחנו רוצים
קרבן פסח! איזה חיבוב מצוה.
כמה מצוות אנחנו
עושים כדי לצאת ידי חובה? אם נתבונן, כל היום שלנו מלא בהזדמנויות לעשות מצוות. של
חסד, של כיבוד הורים, של בן אדם לחבירו ובין אדם למקום, ועל כמה מהם אנחנו מוותרים
ומשאירים לאחרים לעשותם?
ולוואי ונלמד מילדינו
הטהורים שעדיין לא קלקלו את נפשם הזכה, ונדע להעריך כל מצוה הבאה לידינו, כל שעת
לימוד שעומדת לפנינו. ולקיימם מתוך שמחה של מצווה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה