פרשת שמיני – מה בין נדב ואביהוא לעשו וקצת על ר' חיים

 

בפרשת השבוע מתארת התורה את מיתת נדב ואביהוא שני בני אהרון. "ויקחו בני אהרון נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צווה אותם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'. ויאמר משה אל אהרון הוא אשר דבר ה' לאמור בקרובי אקדש..." (ויקרא י א – ג)

רבו המפרשים שטרחו להבין ולבאר לנו את חטאם של בני אהרון, וההתחלה לזה היא כבר בגמ'.

ועוד לפני הבנת במה חטאו, נותן לנו האור החיים הקדוש, את הסיבה הראשונית לחטאם.  'ירצה להודיע מקום טעותם שהיא לב' סיבות, האחד להיותם כהנים שאליהם תאות העבודה וזהו שהתחיל לומר בני אהרן. ב' היותם גדולים במעשה ושקולים הם כמשה ואהרן.'

למדנו לא מזמן מסכת חגיגה. הגמ' שם (יד ב) מספרת על ארבעה שנכנסו לפרדס, בן עזאי, בן זומא, אחר ורבי עקיבא. בן עזאי הציץ ומת. למה? כשנאמר "כי לא יראני האדם וחי". בן עזאי לא מכיר את הפסוק הזה? ואעפ"כ הציץ. ועליו אומר דוד המלך בתהילים, יקר בעיני ה' המותה לחסידיו.

התאוה להתקרב לה' הרגה את בן עזאי. התאוה לעבוד את עבודת ה' במשכן, הרגה את נדב ואביהוא.

פרשת פרה. אמר שלמה המלך: אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. דרשו חז"ל על פרשת פרה. שאל ר' ברוך מרדכי אזרחי בדרשת ליל שבת בישיבה: הקב"ה אומר שפרשת פרה היא 'חוק' ואין לה הבנה בשכל בני אדם, ושלמה המלך אומר אני כן אבין! האם אין כאן חוצפה? אמר ר' ברוך מרדכי, שלמה המלך היתה לפניו חתיכת תורה שהוא לא מבין, הוא לא יכל להמשיך את החיים הלאה ככה סתם. "אמרתי אחכמה".

הגעתי ביום שני לעבודה כשרושם הלוויה עדיין באוויר, שאלו אותי אנשים על ר' חיים. ובעיקר התעניינו בבו"ה וברפו"ש. לא הבינו, אי אפשר להגיד ברכה והצלה? והיו גם התבטאויות שזה לא מכבד ולא מכובד. אני מנסה להסביר, אבל, זר לא יבין זאת.

והאמת שגם אני בפעם הראשונה שקיבלתי מר' חיים רפו"ש, הייתה לי איזו אכזבה קטנה. הייתי יחסית הרבה אצל ר' חיים, קצת בשביל ברכות אבל הרבה יותר כמלווה של סבי זצ"ל שהיה רבו בישיבה קטנה, ור' חיים החשיב אותו כל ימיו כ"רבה שלי". שם לא היו קיצורים. שם היו שיחות ודיבורים בלימוד ולחיצת יד ואפי' ליטוף. שם ר' חיים היה מלוה "אותנו" עד המדרגות ומחכה עד שנרד למטה. שם היה כבוד! כשכולם מסתכלים ומתלחשים מי זה ה"בלעבוס" הזה שמקבל כזה כבוד? והוא לא נראה גביר! ופתאום רפו"ש.

כי כשר' חיים החליט שחלקיקי השניות האלו - שבין להגיד ברכה והצלחה לבין להגיד בו"ה – חשובים לו, אז הוא אמר בו"ה. זה לא סתם התמדה, זה לייקר ולנצל כל חלקיק שניה. בלי להתייחס למקובלות של הדבר. וכבר כשהיה ילד בשיעור א' או ב' בישיבה קטנה תפארת ציון, הוא נכנס בתחילת השנה ללמוד אצל סבי בשיעור הגבוה – שיעור ג' או ד' כמדומני. ההנהלה פנתה לסבי שלא יאפשר לו להכנס, זה משבש את סדרי הישיבה. סבי אמר, אני לא יכל למנוע ממי שרוצה ללמוד להיכנס. ר' חיים חשב שכאן הוא יקבל יותר, הוא ילמד יותר, אז לא עניין אותו הכללים וסדרי הישיבה, הוא יכנס לשמוע שיעור בשיעור ד'.

השבוע בין שמיעת ההספדים והסיפורים על ר' חיים, שמעתי את השאלה, איך זה קשור אלי? איפה אני ואיפה זה? ר' חיים? הוא מלאך. אני זוכר שמעין שאלה זו שמעתי מילדה כשנפטרה הרבנית קניבסקי. בבתי הספר חילקו פאזל מתמונת תקריב של פניה. שאלה אותה ילדה בשיא הרצינות, כדי להיות כמו הרבנית קיינבסקי, אני צריכה להיראות כמוה? התשובה האמיתית היא אולי, שכשתהיי כמוה, יראה לך נכון להראות כך, אבל איך מסבירים את זה לילדה קטנה?

וכשאני לומד את סיפורם של נדב ואביהוא, אני שואל את עצמי את אותה שאלה, מה זה קשור אלי? איפה אני בתמונה? זה רחוק ממני כרחוק מזרח ממערב.

אז נחזור לרגע בזמן ובסדר פרשיות השבוע, לתחילת חייו של אבינו יעקב. פרשת תולדות: עשו חוזר מן השדה עייף ורואה את יעקב מכין נזיד עדשים. מבקש ממנו הלעיטני מן האדום האדום הזה. אומר לו יעקב, בשמחה, אבל תמכור לי את הבכורה. ויאמר עשו "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה". מקריאה שטחית אפשר להבין שהולך למות מרעב, אז מה תעזור לו הבכורה. אבל רש"י מלמד אותנו על הדו שיח שבין יעקב לעשו. 'אמר עשו, מה טיבה של עבודה זו (עבודת הקורבנות שהיתה מיועדת לבכורות)? אמר לו כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלויין בה. אמר אני הולך למות על ידה, א"כ מה לי חפץ בה'.

יעקב מבקש לקנות את הבכורה. עשו מבין, אם יעקב רוצה, אז יש בה משהו ומתעניין מה טיבה, מה היא שווה. אומר לו יעקב הבכורים יעבדו בבית המקדש, ומתאר לו את הקושי – לא הפיזי – אלא הסכנה הטמונה בעבודה זו. 'כמה אזהרות ועונשים ומיתות תלויין בה'. עשו רואה את יעקב, משתוקק לקנות את העבודה "המסוכנת" הזו, אבל אומר למה זה לי בכורה.

כשאני לומד את הסיפור הזה של עשו, אני מבין שהתורה אומרת לי, הסקלה של עבודת ה' היא ארוכה מאד. בקצה הרחוק, נדב ואביהוא, בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא, ר' חיים קניבסקי. אבל בצד השני עשו. זה שאומר למה זה לי בכורה. ואתה? תהיה איפה שהוא באמצע, אם השאיפה להתקרב כמה שיותר לצד הנכון של הסקלה.

ואת הדברים האלו אנחנו יכולים וצריכים לקחת מהשבוע הזה. את ניצול הזמן הזה, כל אחד יכל לקחת. כל אחד ברמה שלו, במקום בו הוא אוחז. כמה זמן אנחנו מבזבזים בחיים?! שנדע ליקר את הזמן. ושלא נחשוש מלסטות מהמקובל, איך זה יראה, מה יגידו עלי.

ישבתי פעם בחתונה עם אדם חכם אחד והסתכלנו על אנשים, שמסכנים - צריכים להיות בחתונה עד סוף הצילומים האחרונים. אבל כמה אפשר לרקוד? כמה אפשר לדבר? אז הם נראים כמחפשים את עצמם. והוא אמר לי, כשאתה מתחיל להרגיש 'מה אני עושה פה'? זה הזמן לפתוח ספר. יסתכלו על המוזר הזה, על "המתמיד הזה"? מה אכפת לך? ההוא שמחפש את עצמו שם, נראה הרבה יותר מוזר. ההם שכבר שעתיים לא מפסיקים לדבר על פוליטיקה – איך לא – הרבה יותר מוזרים.

דרך אגב היום זה הרבה יותר פשוט, אתה מוריד ספר לאפליקציה ואז אתה נראה כמו כולם.