פרשת בראשית – אם כל חי. או במילה אחת "אמא"!
השבוע חגגנו את הכנסתו של נכדנו בנה בכורה של בתנו בבריתו של אברהם אבינו. כשראיתי את בתי מחזיקה את בנה, נצנצה בי הבנה, היא כבר לא נערה, היא גם לא אשה, היא "אמא".
כשנבראה האשה אומר
אדם הראשון - שנתן שמות לכל בעלי החיים - "לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה
זאת". לאחר מכן קורא האדם את שם אשתו
חוה. מה משמעות השם חוה ולמה שינה? אומר המלבי"ם, לפני החטא, האשה הייתה לו
לעזר – "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" [1]
- שלא יצטרך לעסוק בניהול משק הבית ויהיה פנוי לעסוק בתורה. לכן נקראה אשה – עזר
לאיש. משחטאו ונקנסה עליהם מיתה, השתנתה תכליתה והיא מעתה לקיום המין, הולדת
ילדים, "ויקרא האדם את שם אשתו חוה כי היא הייתה אם כל חי" (פרק ג' פסוק
כב). כעין זה כתבו הרד"ק, הרש"ר הירש, המשך חכמה ועוד. כשאדם הראשון
נותן שמות הוא מציין את המהות שלהם. המהות של אשתו היא "חוה" אם כל חי.
לא משנה איך נסתכל על
זה, חוה נבראה למטרה מאד ברורה. בהתחלה להיות עזר כנגדו - ואולי גם בהמשך. ולאחר
מכן להיות אמא.
ובאמת רוב ככל הנשים
בעולם עד העת החדשה, היו מנהלות משק בית ומגדלות את הילדים. וכך היה גם בעם ישראל.
לאחר חורבן יהדות
אירופה כשעולם התורה כמעט ונחרב, ראו גדולי ישראל צורך לחזק את התורה, את לומדי התורה ואת
מעמדם, לכן נוצר מצב בו נשים נאלצו לצאת ולפרנס את משפחתם.
הבעיה מתחילה כשאנחנו
נחשפים לתרבות המערבית, בה הפמיניזם מנסה לשנות סדרי בראשית, לפגוע עד כדי ביטול
המוסד המשפחתי – כאשר רבים מהחוקרים (שאינם דתיים או יהודים) נוטים לקשור את זה ל"תנועת
הנאורות" (תנועת ההשכלה) - ומשתמש לשם כך בכל דרך. העיקרית שבהן היא ההמצאה
שנקראת "אינדיבידואליזם" או "מימוש עצמי". והדרך העיקרית לכך
היא קריירה.
שמעתי אשת קריירה
חרדית שאומרת לא מספק אותי להיות רק אמא. היא אמרה את זה בתקשורת, אבל כמוה יש
היום המון נשים שאומרות בשקט או אפי' רק חושבות.
אז נכון יש מצבים בהם
אין ברירה ועל הנשים לעבוד ולסייע או אפי' להיות המפרנסות העיקריות או היחידות.
אבל מכאן ועד פיתוח קרירה לשם הגשמה עצמית?
העבודה היא קללה וכך
אנחנו צריכים להתייחס אליה. בעולם אידיאלי ומתוקן, היה לנו הכל מוכן ולא היינו
צריכים לעבוד כלום. תעסוקה, יש למכביר גם בלי לטרוח להביא לחם הביתה.
חומש בראשית כולו
מעשה אבות סימן לבנים. והתורה מאריכה בסיפורם של אדם וחוה כדי שנלמד מהם. ואם
התורה אומרת שהקב"ה שם את האדם בגן עדן לעובדה ולשומרה, ואומרים חז"ל
וכי בגן עדן היה צריך עבודת האדמה? אלא אומרים חז"ל לעסוק בתורה. האדם נברא
בשביל תכלית מסוימת והיא לימוד תורה. ואם האשה נבראה עם תכלית של להיות עזר כנגדו
ובהמשך "חוה" ללדת ולגדל ילדים. להיות אמא. אז לא משנה כמה שנים עברו
מאז, זה היעוד שלנו, זה התפקיד שלנו וזה ב- DNA שלנו ולא משנה כמה ננסה
להתחמק מזה.
ולואי ונזכה לחוות את
הסיפוק שבקיום תפקידנו ותכליתנו.
[1] הגאון מוילנא מבאר את לשון
חז"ל (ברכות סא.) על הפסוק "זכר ונקבה בראם" והרי נאמר "בצלם
אלוקים עשה את האדם" אומרת הגמ' 'בתחילה עלה במחשבה לבראת שניים ולבסוף לא
נברא אלא אחד'. שואל הגאון מוילנא ועוד מפרשים, מה שיים מתחילה עלה במחשבה אצל
הקב"ה? האם חזר בו ממחשבתו הראשונה. ומבאר הגאון שסוף מעשה במחשבה תחילה.
במחשבה, התכנון הייתה לבראת שניים איש ואשה והאשה עזר כנגדו של האיש אבל אם יבראו
שניים, מה פתאום שתסכים האשה להיות "עזר"? בראם אחד והפרידם. כשהאשה היא
חלק מהאיש, ודאי שלא יהיה לה בעיה לקיים את יעודה, ולהיות לו לעזר.
תגובות
הוסף רשומת תגובה