פרשת בהעלותך - איך מכנסים את הגמרא לבית חולים? ואיך זה קשור למסר של הפרשה - למה נגרע?

הוצרכתי לשהות בבית חולים עם הילד. לא משהו חמור, אבל כמה ימים. מילאתי תיק בספרים וחשבתי, יהיה לי זמן ללמוד דברים שאני רוצה ללמוד כבר הרבה זמן, ולא מגיע לזה. מהר מאד גיליתי שבית חולים זה לא המקום. לא משנה למה אתה שם, זה לא זה. זה אפי' לא ריח תרופות, כי אין תרופות במחלקה האורתופדית. אבל העסק לא עובד. לא מצליח להתרכז. אז מה? אז לא נלמד?

אהרון הכהן, ראה קרבנות הנשיאים וחלשה דעתו, הוא כנשיא שבט לוי לא היה לו חלק בקרבנות של חנוכת המזבח. מה אומר לו הקב"ה? שלך גדולה משלהם. קיבל את הדלקת הנרות.

בני ישראל במדבר בשנה השניה עושים את הפסח. היו שם אנשים שהיו טמאים לנפש אדם. לא טמאים מחוסר זהירות או זלזול, טמאים ממת מצוה, או מארונו של יוסף, או נדב ואביהו. והם לא יכולים לעשות הפסח. והם באים אל משה רבינו, "למה נגרע". ואכן הם מקבלים פסח שני.

הסתכל באורייתא וברא עלמא. והייתה ראויה פרשה זו להאמר על ידי משה כשאר כל התורה כולה. אלא שזכו אלו שאמר על ידיהן" (רש"י מביא את דברי הספרי). מצוות פסח שני קיימת, אבל עוד לא נמסרה. צופה הדורות מראש, מחכה שיבא מישהו ויגיד "למה נגרע".

מצוות הדלקת הנרות במקדש היא מצווה ככל מצוות התורה, אבל חיכה הקב"ה שיהיה מישהו שחלשה דעתו על מצוה החסירה לו. נתן אותה לאהרון.

ונחזור לסיפור. ואז עולות המחשבות, לא מספיק שאני בבית חולים, גם ללמוד אני לא יכול? "למה אגרע", וגם אני קיבלתי מתנה. את הדף היומי.

לא חשבתי ללמוד דף יומי, זה לבעלי בתים! (כשזה עוד אכן היה נחלת בעלי בתים) אני שהייתי בחור ישיבה, שעד לא מזמן הייתי אברך כולל, אלמד דף היומי? אבל שכנעו אותי. וזה הלך טוב ואפי' מצוין. אבל שם בבית החולים הבנתי את המתנה הזו שקיבלנו. כמו שאמר רבי מאיר שפירא מלובלין על הגמ' (יבמות קכ"א) "תניא, אמר רבן גמליאל: פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו? רבי עקיבא. וכשעליתי ביבשה, בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני, מי העלך? אמר לי: דף של ספינה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי ". אמר על כך רבי מאיר שפירא, "דף" הוא דף הגמ'. זהו הדף היומי המזדמן לכל יהודי ויהודי באשר הוא שם. מציל אותו מגלי הים – מגלי החיים הסוערים. דף זה נזדמן לי וניצלתי. הדף הזה שהייתי חייב ללמוד היום, פתח את הכל.

המחויבות הזו ללמוד היום! לא מחר. כי מחר יש את הדף של מחר, ואם תדחה היום, מתי תספיק להשלים? גם למחר יש את הגלים שלו. המחויבות הזו היא זו שמחזיקה אותנו מעל המים. היא זו שנותנת את היכולת להחזיק מעמד מולם ולהמשיך בדרכנו.

ואולי שמע הקב"ה את זעקתם של היהודים בעלי הבתים באירופה לפני כמאה שנה, למה נגרע? גם אנחנו ששקועים בטרדות הזמן והפרנסה, להביא מעט לחם הביתה, גם אנחנו רוצים ללמוד תורה! ללמוד גמרא! להיות מחוברים לה' ולתורתו. שמע ושלח להם את רבי מאיר שפירא וחזונו המופלא.