ערב פסח תשפ"א שבת הגדול - הכנה לליל הסדר
הגמ' פסחים קטז. אמר ליה רב נחמן לדרו עבדי (בליל פסח) עבדא דמפיק ליה מריה לחירות ויהיב ליה כספא וזהבא, מאי בעי למימר ליה? <עבד שהוציאו אדונו לחירות ונתן לו כסף וזהב, מה צריך לומר לו?> אמר ליה (העבד) בעי לאודועי ולשבוחיה. <אמר לו, צריך להודות ולשבח!> פתח רב נחמן ואמר עבדים היינו לפרעה במצרים. הגמ' מחדשת לנו מהו עיקר סיפור יציאת מצרים.
הזהר הקדוש מתאר מה
קורה בשעה שבני ישראל עורכים את הסדר ומספרים ביציאת מצרים. (מבואר על פי דברי הרב
שלמה ברעוודא שביאר על פי הגאון).
כשמלאכי השרת שומעים
איך אנחנו מספרים גבורותיו ישועותיו חסדיו רחמיו ונפלאותיו של הקב"ה, ובשמחה
עצומה, הם עולים למעלה ואומרים שני דברים לקב"ה. קודם אומרים, נודה לך על
ישועותיך לעם ישראל, מה ששמענו בסיפורים שהם סיפרו. ועוד אומרים המלאכים לקב"ה,
אנחנו מודים לך, מודים שצדקת. כשהתייעצת בנו עם לברוא את האדם, אמרנו "מה
אנוש כי תזכרנו", אדם שיהיה רודף תאווה, קטטות ומחלקות למה לך לברוא אותו לא
יהיה לך שום נחת ממנו. והנה יש נחת עצומה. זה לא בני אדם, הם קדושים. איך נשמתם
גוברת על גופם. ובלשון הזהר "והודאן
ליה לקודשא בריך הוא על עמא קדישא דאית ליה בארעא". לא על אברהם, לא
יצחק ויעקב, לא יחידי סגולה! על עם ישראל. "וקוב"ה חדי בההוא סיפורא".
הוא ניצח את מלאכי השרת. ברא את האדם ויש נחת.[1]
ביציאת מצרים יצאנו
לחירות. האמנם? בירושלמי (פסחים פרק ה' הלכה ה') 'אמר רבי לוי, כשם שניתן
כח בקולו של משה כך ניתן כח בקולו של פרעה והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך
ארבעים יום. ומה היה אומר, קומו צאו מתוך עמי. לשעבר הייתם עבדי פרעה מיכן והילך
אתם עבדי ה'. באותה שעה היו אומרים (תהילים קכג) "הללויה הללו עבדי ה'"
ולא עבדי פרעה'.
כי "עבדי זמן
עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבד חופשי" (רבי יהודה הלוי).
ולמה יצאנו ממצרים?
הקב"ה שולח את משה רבינו להגיד לפרעה "ואמרת אל פרעה, כה אמר ה' בני
בכורי ישראל".
ומה עיקר העבודה
בלילה הזה? חיזוק באמונה המוחלטת בקב"ה, שהוא הבורא, שהוא מנהיג את העולם,
ושאין מלבדו מנהיג בעולם. כדברי הרמב"ן המפורסמים בסוף פרשת בא.
זו העבודה שלנו בליל
הסדר. לדעת שאנו בניו אהוביו של הקב"ה. להכיר בניסים שעשה לנו ומה מטרתם. מזה
נגיע להודות ולשבח מתוך שמחה בגאולה שגאל אותנו ובאותה שעה "קוב"ה חדי
בההוא סיפורא", ישמח הקב"ה בנו – בניו עבדיו – ובסיפור אותו אנו מספרים.
[1] וז"ל הזהר (רעיא מהימנא פרשת בא דף מ עב) בטעם החיוב לספר ביציאת מצרים: "פקודא בתר דא לספר בשבחא דיציאת מצרים, דאיהו חיובא על בר נש לאשתעי בהאי שבחא לעלמין. והכי אוקימנא, כל בר נש דאשתעי ביציאת מצרים, ובההוא ספור חדי בחדוה, זמין איהו למחדי בשכינתא לעלמא דאתי, דהוא חדו מכלא, דהאי איהו בר נש דחדי במריה. וקודשא בריך הוא חדי בההוא ספור, ביה שעתא כניש קודשא בריך הוא לכל פמלייא דיליה, ואמר לון זילו ושמעו ספורא דשבחא דילי דקא משתעו בני וחדאן בפורקני, כדין כלהו מתכנשין ואתיין ומתחברין בהדייהו דישראל, ושמעין ספורא דשבחא דקא חדאן בחדוה דפורקנא דמריהון, כדין אתיין ואודן ליה לקודשא בריך הוא, על כל אינון נסין וגבורן, ואודאן ליה על עמא קדישא דאית ליה בארעא, דחדאן בחדוה דפורקנא דמאריהון. כדין אתוסף ליה חילא וגבורתא לעילא, וישראל בההוא ספורא יהבי חילא למאריהון, כמלכא דאתוסף חילא וגבורתא כד משבחין גבורתיה ואודן ליה, וכלהו דחלין מקמיה, ואסתלק יקריה על כלהו, ובגין כך אית לשבחא ולאשתעי בספור דא".
תגובות
הוסף רשומת תגובה