פרשת ויקרא - אתם קרויים אדם

 

"אדם כי יקריב מכם קרבן לה'". המילה אדם לכאורה מיותרת. כי אם התורה רוצה ללמדנו דיני קורבנות, מספיק היה לכתוב, איש כי יקריב (שפתי חכמים), או, כי תקריבו קרבן לה' (כלי יקר).

הכלי יקר עומד על שאלה זו, ומבאר את המילה "אדם" כמו אדם הראשון. כמו אדם הראשון שהביא קרבן מעצמו ולא כמו הבל שהביא רק אחרי שראה את קין מביא, כך גם כשאתה מביא קרבן יהיה כאילו אתה הראשון בעולם שמביא קרבן.

הבאת קרבן היא דרך להתקרב לקב"ה. ובחטאת ואשם, היא בקשת סליחה ומחילה מהקב"ה על חטא שחטאנו. כשמביאים קרבן חטאת, צריך להרגיש בכל מה שעושים לכבש כך היה צריך לעשות לי. אם נביא קרבן בגלל שככה עושים כדי לכפר על חטא, אנו עלולים לאבד את עיקר המטרה והעבודה בהבאת הקרבן. לכן התורה מדמה את הבאת הקרבן לקרבנו של אדם הראשון, שיהיה כמביא מעצמו עם כל הרצון והמחשבה העצמית להתקרב ו/או לתקן את עשר עשה.

זו בעצם הבעיה בקיום מצות כמצות אנשים מלומדה. המצוות ניתנו כדי להתקרב לקב"ה וכשאנו עושים אותם מתוך הרגל, כי ככה כולם עושים, כי ככה גדלנו והורגלנו, ללא מחשבה על מה ומה אנו עושים, אנו מאבדים את מטרת קיום המצוות.

וכאן אנו לומדים מושג חדש במהות האדם.

בעלי החיים מחולקים לאלו שחיים בעדר ולאלו שהם חיות בודדות. האדם, חיה חברתית, חי בתוך הקהילה, בתוך העם, הוא חלק משלם. אבל בשונה מחיות העדר, יש לו אישיות משל עצמו, הוא אדם לעצמו. התפרסמה לא מזמן כתבה על הקרנף הלבן האחרון שמת בגן חיות בקניה. בכתבה הספידו את הקרנף תוך התייחסות ל"אישיות" המיוחדת שלו. במחילה מכבודו של אותו מספיד, לקרנף אין אישיות! כדי שתהיה לך אישיות אתה צריך להיות אדם! ולהיות אדם זה להיות מעורב עם הבריות, לחיות בתוך עמו ובכל זאת שהסביבה לא תשפיע עליו. לא רק לרעה אלא גם לטובה - שכל מעשיו יהיו מפנימיותו ולא כתוצאה מסביבתו, זה אדם.

אתם קרויים אדם ואין עכו"ם קרויים אדם (יבמות ס"א). רק מי שמורכב לא רק מגוף ונפש, אלא גם נשמה בו שהיא חלק אלו-ה ממעל, יכול להיקרא אדם. וכדי להיות אדם, צריך להזין את הנשמה במזון הראוי לה – לימוד תורה, קיום מצוות ומעשים טובים. רק מי שחי על פי התורה, מי שמחפש לברר מה חובתו בעולמו הוא זה הנקרא אדם.