פרשת ויגש - על השתלבות בשוק העבודה
"ויאמר יוסף אל אחיו ואל בית אביו, אעלה ואגידה לפרעה ... אחי ובית אבי אשר בארץ כנען באו אלי...... והיה כי יקרא אליכם פרעה ויאמר מה מעשיכם. ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבותינו, בעבור תשבו בארץ גושן ...."
אחי יוסף – בני יעקב,
גיבורים, אנשי חיל, חכמים מוצלחים, לא שונים מיוסף אחיהם הקטן בכלום. מתאימים לכל תפקיד ממשלתי, מדיני, כלכלי. מה
יותר טוב מלהשתלב בשוק העבודה? להשתלב בכלכלה ובחברה המצרית? מה יותר טוב מלקבל
משרות מתאימות לכישוריהם? כל מהגר, החלום הכי גדול שלו זה למצוא עבודה טובה, משרה
טובה. ומה יותר טוב מתפקידים במקומות הכי משפיעים?
אבל בני ישראל ירדו
לגור בארץ. להישאר גרים. לא להיות חלק ממצרים. ולכן תגידו שאתם רועי צאן, העבודה
הכי בזויה במקום אליו הגעתם. וכל זה כדי שתשארו בגטו שבחרתם לחיות בו מרצון.
וגם אחרי הציגם עצמם
כרועי צאן - ובדווקא החמישה הפחותים מהם בגבורה - פרעה רואה בהם את האיכות יוצאת הדופן של בני
יעקב, ואומר ליוסף "ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר
לי". אומר פרעה ליוסף, אני רואה מה יש בהם, אתה רוצה להציגם כרועי צאן?
בבקשה, נייצר להם משרה חדשה: "שר הצאן".
אבל בני יעקב בוחרים להישאר בארץ גושן. כי האסון הכי גדול יהיה כאשר יקבלו משרות וישתלבו בציבוריות
המצרית. וכמו שאכן קרה בהמשך.
ובינינו, אם נהיה
כנים עם עצמנו, קשה מאד - ואולי כמעט בלתי אפשרי - להשתלב בשוק העבודה ולהישאר בן תורה אמיתי – כמו שהייתי
בישיבה, כמו שהייתי בכולל. יש שמצליחים, אבל זה קשה וכרוך בהרבה רצון ובהרבה עבודה
עצמית.
אז לא כל אחד יכל
למצוא את פרנסתו כרועה צאן ובתוך הגטו. ויש הנאלצים - או רוצים - כן להשתלב
בתעשייה ובכלכלה. אז שנדע לפחות איך התייחסו לזה אבותינו, וכמה קשה אנחנו צריכים
לעבוד כדי לשמור על עצמנו ועל זהותנו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה