פרשת ויגש - ואת יהודה שלח לפניו לתקן לו בית תלמוד

"ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גושנה". אומר רש"י "להורות לפניו - לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה".

יעקב אבינו – עשרים ושתים שנה לא ראה את בנו יקירו, בן זקוניו שבו השקיע את כל כולו. ועכשיו כשסוף סוף מתבשר שהוא חי ויכול לפגשו, במקום לזרז את הבנים ולמהר כמה שיותר לפגוש את יוסף... לא!!!  קודם צריך להכין את התשתית. והתשתית היא ישיבה שמשם תצא תורה. כל עוד אין שם ישיבה, יוסף יחכה ויעקב יחכה. כי יעקב כדרכו בכל מצב, יושב אהלים. כשמספרים ליעקב שיוסף חי ולא סתם חי אלא הוא מלך במצרים, זה לא מספק אותו. השמחה לא חוזרת אליו והשכינה עדיין לא שורה עליו. כשרואה יעקב את העגלות ומבין את המסר ששלח לו יוסף – אני עדיין שקוע בסוגיה אותה למדנו לפני עשרים ושתים שנה, עכשיו יש מה לשמוח וממילא השכינה חוזרת לשרות עליו. אם אין תורה ולא סתם תורה, אם אין ישיבה במקום, יוסף יהיה במצרים אבל יעקב יישאר בביתו בארץ כנען.

ואת יהודה שלח לפניו... את מי שולח יעקב להקים את הישיבה? לו אנו במקומו היינו שולחים את יששכר, הלמדן הגדול, המתמיד העצום שנמשל לחמור שאפי' בזמן שנתו, משאו – תורתו עליו. אבל יעקב שולח מלך, יעקב שולח את יהודה. יעקב אבינו מלמדנו שהישיבה אינה מקום לימוד ליחידי סגולה, הישיבה היא לא חלק מעם ישראל. למדנו יעקב שהישיבה היא הבסיס לעם ישראל ובבסיס צריך להתעסק המלך ולכן יהודה. ייתכן שהראש ישיבה בסופו של דבר היה יששכר, אבל הקמת הישיבה על ידי יהודה.

כי "מאן מלכי רבנן", מלכי ישראל אינם כשאר מלכים, הם צריכים להיות רבנן.

כשדוד המלך משיב את ארון ה' לירושלים, "ודוד מפזז ומכרכר לפני ה' " רואה אותו מיכל בת שאול מהחלון ואומרת לו: "מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הריקים". אומרת מיכל לדוד מלך ישראל, אתה לא יכול לפזז ולכרכר כאיזה ברסלבר על גג המכונית, אתה מלך! איפה גינוני המלכות?! ודוד המלך עונה לה תשובה שנראית על פניו כאיזו עקיצה, "לפני ה' אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו...". את שואלת על הנהגתי המלכותית? איפה אני ואיפה בית אביך??? אבל שמעתי בשם ראש ישיבת כפר חסדים ר' דוד מן, אמר לה דוד המלך, זו הסיבה שבחר בי ה' על פני שאול וכל ביתו. כי הנהגת בית שאול הייתה הנהגה של מלכות ארצית של מלכות מדינית. אבל מלך ישראל הוא מלך ישראל וזה בראש ובראשונה לפני ה'. דוד המלך ידיו מלוכלכות בדם שפיר ושליה. הוא אינו מסתפק בהנהגה מדינית, הוא המנהיג במדיניות וברוחניות.

אותו יהודה המתגלה לנו בתחילת הפרשה במלוא הדר מלכותו ומנהיגותו כשהוא עומד כמו ארי לפני יוסף "ויגש אליו יהודה", ומוכן להפוך את כל מצרים בשביל להציל את בנימין, הוא אותו יהודה שיקים את הישיבה.

ואם תרצו, מה הגדרתו של ראש ראשות מקומית? האם הוא ראש העיר או ראש העירייה? אם הוא ראש עיר שדואג לפינוי האשפה, לשיפור פני העיר ולגביית הארנונה, הוא ראש העירייה. אבל אם הוא ראש עיר שדואג לישיבות ולכוללים שבעירו, הוא ראש העיר. 

והדברים מכוונים לכל יהודי באשר הוא יהודי. אם אין דין מלך ישראל כדין שאר מלכים, הרי שגם אין דין איש ישראל כדין שאר בני אדם. התורה, הישיבה, צריכה להיות קודמת לכל. כל תכנון החיים של הבן אדם צריך להיות סביב התורה כאשר התורה בראש.

כשעושים חנוכת בית נוהגים בני עדות המזרח לקרוא סדר ללימוד של זהר ועוד. המקור לזה הוא מה שכתוב בספרים שהדבר הראשון שיעשו בבית יהיה לימוד. בהלכה מובא שצריך אדם - אם יש באפשרותו - לבנות בביתו חדר המיוחד ללימוד. כי זה אותו רעיון, אם עיר המגורים או המדינה צריכה ישיבה, הבית עצמו ודאי שצריך.

כאשר אנחנו מחפשים עבודה, אנחנו בודקים את השכר, את התנאים, את ימי החופשה ועוד. קודם כל אנחנו צריכים לבדוק איך זה מסתדר עם לימוד התורה שלנו. קודם כל להקים את הישיבה הפרטית שלנו, ואז להתאים את השאר לפי זה. אני מכיר יהודי שכבר עובד שנים רבות במקום מסוים והוא לא ממש מרוצה ממקום עבודתו. לשאלתי למה הוא לא מחפש מקום אחר, ענה לי שהוא מוסר שיעור בסביבה והוא לא רוצה להפסיד את זה. הוא מוכן להשאר עם אותה משכורת למרות שיכול לקבל יותר. הוא מוכן להישאר במקום בו הוא לא נהנה מעבודתו למרות שיכול למצוא משהו אחר. למה? כי יש לו שיעור בגמרא שעליו הוא לא יוותר.

זה, מאן מלכי רבנן. כי לא משנה איפה אני ומה אני עושה, אני יכול להישאר בן ישיבה. ולא משנה כמה זמן אני לומד,  העניין הוא שהתורה תהיה הציר סביבו מסתובבים חיי, כל השאר זה תוספת.