"והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשׂיד" - פרשת כי תבא - תקופת קורונה

בפרשת השבוע התורה מצווה את ישראל שבכניסתם לארץ לאחר שיעברו את הירדן "והקמות לך אבנים גדולות ושדת אותם בשׂיד. וכתבת  עליהן את כל דברי התורה הזאת"(כ"ז ב-ג). הראשונים נחלקו האם כתבו את כל התורה או רק את תרי"ג מצוות, אבל הסיבה לכתיבה מבוארת בגמרא במסכת סוטה (ל"ה ב') – הגמ' שם דנה באבנים אלו על פי פסוקי ספר יהושע המתארים זאת ביתר פירוט - כדי שיבואו הגויים יעתיקו את התורה וילמדו אותה. ולכן גם נכתבה בשבעים לשון כדי שיבינו כל האומות. וממשיכה שם הגמ' ואומרת, על זה נחתם גזר דינם לבאר שחת שהיה להם ללמוד ולא למדו. שואל התוספות למה רק עכשיו נגזר דינם הרי כבר במתן תורה לא הסכימו לקבלה? ומתרץ תוס' שעכשיו שיש להם את התורה כתובה, התביעה עליהם הרבה יותר גדולה שהרי מה שנשאר להם זה רק ללמוד. וכיוון שגם עכשיו לא למדו, נגזר דינם לבאר שחת.

והתמיהה רבה. בנ"י עוברים את הירדן ונכנסים סוף סוף – אחרי ארבעים שנות נדודים במדבר - לארץ המובטחת. לפניהם כיבושים ומלחמות, חלוקת הארץ לשבטיה, עכשיו הזמן לדאוג לאומות ולחנכם?

אבל אם נתבונן בפסוקים נראה שהתורה מוסיפה כאן פרט חשוב, "וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך, למען אשר תבא אל הארץ א‍שר ה' אלוקיך נתן לך ארץ זבת חלב ודבש כאשר דבר ה' אלוקי אבתיך לך". נכון התורה שמה טובת האומות לעינינו בשעה זו של כניסה לארץ, אבל זה לא העיקר. העיקר הוא "למען אשר תבא אל הארץ". העיקר הוא הלימוד לדורות מה מטרת ביאתנו לארץ! מה מטרת חיינו! אנו שזכינו לקבל את התורה שבכתב ואת התורה שבע"פ, שאמרנו בהר סיני נעשה ונשמע. אנו שזוכים עכשיו להיכנס לארץ, למה ובשביל מה? בשביל "וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת". התורה כתובה ולך לא נותר אלא ללמוד בה. ועל אחת כמה וכמה בדורנו שרבו הספרים והמבארים, החובה לפנות מזמננו ולעסוק בתורה, הרבה יותר גדולה.

התקופה הזו בה אנו נמצאים - תקופת הקורונה – העמידה וממשיכה להעמיד הרבה קשיים ונסיונות. אנשים התנתקו מבתי הכנסת ומשיעורי הלימוד שלהם. ישיבות היו סגורות. כוללים לא נפתחו. אברכים צעירים, עד היום לא מוצאים כולל שיקבל אותם. אנשים בבידוד. פתאום קשיי פרנסה שלא הכירו. מגידי שיעור מספרים על לומדים שעזבו ולא חזרו. על שיעורי דף יומי שנסגרים בעקבות עזיבת הלומדים. אבל אנחנו צריכים לזכור שתורה מונחת בקרן זווית, כל הרוצה יבוא ויטול. והאפשרויות רבות. רק צריך להחליט שזה החיים שלנו. לכן נכנסנו לארץ ובשביל זה אנחנו קיימים. לא משנה במה אנחנו עוסקים, וכמה המצב קשה, חייבים אנו לזכור את תכלית חיינו ולמצוא את הזמן לעסק התורה. ראוי לשים זאת אל לב כשאנו עומדים לפני חיתום גזר דין בראש השנה וביום הכיפורים הבאים אלינו לטובה. שלא יוכלו לטעון לנו התורה מונחת לפניכם, שיעורים, גמרות מפורשות ומבוארות, ציורים ותרשימים למאות על כל דפי עירובין, למה לא עסקתם בה? שלא נחתם חלילה לבאר שחת, אלא למקום שאין שום בריה יכולה לעמוד - גם לא הרוגי מלכות - למקום של לומדי התורה.