ואתחנן - נחמו
מחשבה ילדותית?! ומה איתנו? אנחנו כן מתפללים עם הרגשה שתפילה זו היא שתביא את הגאולה?
כמה פעמים אנחנו מתבקשים להתפלל על חולה ואנחנו אומרים פרק או שניים
בתהלים, יותר כדי לצאת ידי חובה מאשר עם מחשבה שזה באמת יעזור. עד כדי שיש כאלו
שכשמבקשים להתפלל על חולה במצב אנוש הם לא אומרים את מצבו האמיתי כדי לא לגרום
לחולשה בתפילת המתפללים.
אנשים עם קשיי פרנסה מתמשכים, שמתפללים כבר שנים לפרנסה טובה יותר, האם
תפילתם באותה כוונה כמו תפילתם הראשונה? אנשים עם מחלות שנמשכות שנים ועם תפילות
שנמשכות שנים, האם תפילתם נשארת באותה כוונה ועם אותה אמונה שתפילה פועלת?
"ואתחנן אל ה' בעת ההיא ..." אומר המדרש בילקוט שמעוני "מלמד שהתפלל משה תקט"ו
תפילות, כמניין 'ואתחנן'" עד שאמר לו
הקב"ה "רב לך....". חמש
מאות וחמש עשרה תפילות מתפלל משה על אותה גזירה של הכניסה לארץ. ואם לא היה אומר
לו הקב"ה להפסיק, היה ממשיך להתפלל. ואם היה ממשיך, תפילתו היתה מתקבלת.
"אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים" כך
קיבל חזקיהו מלך יהודה מבית אבא. במצב הכי קשה לאחר שכלו כל הקיצין, כשהחרב כבר
הונפה וירדה בכוח על צוארו של אדם והמרחק בינו לבין סיום חייו הוא חלקיק שניה,
במצב זה, אל יתייאש מן הרחמים, עדיין יש מה להתפלל ויש לתפילה מקום להועיל. ואפי'
אם התפלל הרבה ולא נענה וכבר הגיע למצב שלכאורה אפסה תקווה, עדיין יש מקום לתפילה.
כי התפילה והאמונה הולכים ביחד, אם אין אמונה אין תפילה ואם אין תפילה,
כנראה זה כי אין אמונה. והמאמין שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, מאמין
שהוא יכול להושיע מכל צרה ולא משנה כמה זמן היא נמשכת וכמה ביקשנו ועשינו כדי
לבטלה.
ואולי לכן נסמכה פרשת ואתחנן לתשעה באב ולהפטרת נחמו כדי ללמדנו. ש"ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו" ואמשיך להתפלל ולקוות לבואו. ולמה? כי "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח" אם אני מאמין בבואו, אני אמשיך להתפלל והתפילה תביא לנו את הנחמה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה