אמה של מלכות

חג השבועות שהוא חג מתן תורה לא מצטיין במצוות המיוחדות לחג זה, למעט לימוד תורה כל הלילה שזה לא ממצוות החג, אלא מנהג שנהגו ישראל ע"פ הזהר, כדי לכפר על שנתם של עם ישראל בליל מתן תורה. בנוסף, מנהג זה נוהג באנשים ולא בנשים. וא"כ, מה חלקם של נשים בחג זה? אולי הקשר שלהם לחג הוא דרך המטבח ומאכלי החלב שגם זה ממנהגי החג?

מנהג נוסף יש בחג זה והוא קריאת מגילת רות. מה הסיבה לפיה קוראים מגילת רות בשבועות. יש אומרים כיוון שרות היא אמה של מלכות, סבתו של דוד המלך שנולד ונפטר בחג השבועות. יש המקשרים את רות לחג כי היא קיבלה על עצמה את התורה בגירותה. "עמך עמי ואלוקיך אלוקי....."

במה זכתה רות שתהיה אמה של מלכות? בשביל התשובה נלך למגילת רות ונראה מה מצא בה בועז.

מה גרם לבועז לשים את ליבו אל רות הלוקטת בשדה? בועז מצא בה שני דברים: הראשון, צניעות. והשני, שתים ליקטה, שלוש לא ליקטה. המדובר בצעירה ענייה מרודה שנזקקת ללקט שעורים. קשה למצוא אצל נערות במצב כזה הקפדה על צורת האדם שלהם. אבל רות שומרת על צניעותה, שומרת על ההלכות אותן למדה ממורתה נעמי ומלקטת בדיוק לפי המותר. שתים ליקטה, שלוש לא ליקטה, גם אם אחרים ישמחו על המציאה.

ובהמשך, נעמי שולחת אותה בלילה אל הגורן אל בועז. כל נערה ממוצעת, תירתע מעצם הרעיון. אבל רות הולכת ועושה את מה שהיא מבינה שצריך לעשות על פי מה שמורתה מלמדת אותה. היא רוצה להקים משפחה בישראל שתהיה המשך של משפחת חמיה ובעלה. ובשביל זה היא תעשה מה שצריך, גם אם זה לא נעים ולא מקובל. ואכן כשבועז מגלה אותה ושומע מה רצונה, "ויאמר ברוכה את לה' בתי, היטבת חסדך האחרון מן הראשון, לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר". רות נערה צעירה שכל חייה עוד לפניה מוותרת על בעל צעיר כמוה איתו תבנה את ביתה ואת עושרה, ומחפשת מי שימשיך את השושלת, מי שממנו יוולדו לה ילדים שיאירו את עיני ישראל. גם אם בשביל זה היא תתחתן אם אדם זקן שאכן מת יום לאחר חתונתה איתו.

רות כשקיבלה על עצמה את התורה קיבלה אותה על כל המשתמע מכך. קיבלה אותה על דעת זה שלא משנה באיזה מצב אני, לא משנים רצונותי האישיים. הדבר היחיד שקובע את התנהגותה זה רק רצון התורה. לכן היא תישאר צמודה לחמותה נעמי ותעשה עימה חסד. לכן היא תשמור על צניעות ועל הלכות "לקט" גם בשדה השעורים בלוקטה אחרי הקוצרים. לכן היא תקריב את כל עתידה ואשרה לכאורה כדי להקים משפחה ראויה בעם ישראל.  ולכן היא זכתה להיות אימה של מלכות. כי בזה היא מראה את היותה בת מלכים, ולא מלכי מואב, אל בת של מלך מלכי המלכים והיא הראויה שממנה תקום המלכות.

ואת העקשנות הזו, אנו רואים כבר בתחילת הדרך. נעמי נשארת לבד בארץ מואב לאחר שבעלה ושני בניה מתו בלא עת. היא רוצה לחזור לארצה, למשפחתה ולמכרותיה בארץ ישראל. רות וערפה רוצות להצטרף אליה, ואכן הולכות איתה ארבעים צעדים. נעמי עוצרת ואומרת להן, "לכנה שובנה אשה לבית אמה". והן מתעקשות, שתיהן, רות וגם ערפה. "ותאמרנה לה, כי איתך נשוב לעמך". ונעמי ממשיכה, "למה תלכנה עימי? העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים"? מה תעשו איתי, אין לי עוד בנים שתוכלו להתחתן איתם! ופה ההבדל בין רות לערפה. "ותישק ערפה לחמותה ורות דבקה בה". ערפה רצתה והתאמצה אבל כשזה נהיה קשה מדי, חמותה לא רוצה אותה, מפצירה בה לעזוב, היא פורשת. ומה סופה? היא חוזרת לבית אביה מלך מואב. חוזרת להיות הנסיכה, חוזרת לבית המלוכה. ויוצא ממנה גולית הפלישתי שחירף 40 יום את אלוקי ישראל.  

לעומתה רות, ממשיכה בהתעקשותה להצטרף לנעמי. ונעמי עדיין מנסה להניע אותה מהחלטתה, "שובי אחרי יבימתך"  - גיסתך. ורות, "אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוקיך אלוקי. באשר תמותי אמות ושם אקבר". במילים אחרות, אני איתך ורק המוות יפריד ביננו. ומה יצא ממנה? אמה של מלכות! היא יושבת על כיסא "אם המלך" הנמצא לצד כס מלכותו של בן נינה - שלמה מלך ישראל. למה? כי "ותרא כי מתאמצת היא ללכת". רות יודעת לתוך מה היא נכנסת, היא יודעת לאיזה קשיים, וגם עכשיו קשה לה, חמותה דוחה אותה. אבל היא מתאמצת, מוותרת על חיי נסיכת מואב, מוותרת על חיי עושר וכבוד, בוחרת בחיי עוני ובזיון. כי היא יודעת את האמת ודבקה בה.

כל אחד וחלקו בקבלת התורה ובהמשכת התורה בעם ישראל. מלבד החיוב בשמירת כל מצוות התורה, יש את העברת התורה הלאה לדורות הבאים. הגברים תפקידם ללמוד וללמד. הנשים תפקידם לחנך, לגדל את הדור הבא, להיות הכח המניע והדוחף את המשפחה קדימה. אברהם אבינו זכה להקים את עם ישראל "כי ידעתיו למען יצווה את בניו אחריו". זה הבסיס של עם ישראל, הציווי לדור הבא. מצוות חינוך חלה על שני ההורים גם יחד, ואכן האבא ילמד עם הבנים, יאלפם בינה ויטיף בהם מוסר, אבל הוא כל היום בעבודה או בכולל. את מי הילדים רואים? את האימא. הם רואים אותה בחסדיה, הם רואים אותה בתפילותיה. הם רואים אותה בדאגתה לחינוכם, ללימודם ולגדילתם. הם סופגים ממנה את ההבנה מה החשוב ומה העיקר. וממנה הם נבנים. היא האמא! היא אמה של המשפחה! היא אמה של מלכות!