עמל התורה כתנאי לקבלת התורה – לכל יהודי

פרשת בחוקותי נקראת בכל שנה סמוך לעצרת – חג מתן תורה - ולא במקרה. הגמ' במסכת מגילה (ל"א ב') אומרת, "תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר, עזרא תיקן להם לישראל שיהיו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה". עצרת הוא חג מתן תורה ולפני שאנו מגיעים בכל שנה ליום זה ומקבלים מחדש את התורה, צריך להתכונן. אחד הדברים הוא התוכחה, מה יקרה אם לא נקבל ונשמור את התורה.

אבל זה לא רק קללות, יש גם ברכות אם כן נקבל, נקיים ונשמור את התורה. והפרשה מתחילה בזה. אם בחוקותי תלכו... ,תהיה פרנסה - "ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ...", יהיה בטחון – "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד ..." וכן הלאה.

מה אנחנו צריכים לעשות כדי לקבל את הברכה? לשמור מצוות? כן! שהרי כתוב בפסוק "ואת מצותי תשמרו". אז מה זה אם בחוקותי תלכו? אומר רש"י, שתהיו עמלים בתורה. ומה צריך לקרות כדי שחלילה יבואו הקללות, אי שמירת מצוות? ודאי! אבל גם כאן זה לא מספיק. "ואם לא תשמעו לי" אומר רש"י להיות עמלים בתורה.

אתם רוצים לדעת מה זה קבלת התורה, שתהיו עמלים בתורה. מי? אנחנו! כל אחד מישראל. כי בלי זה אין כלום.

כל אחד מישראל? איך? ומה עם מי שצריך לפרנס משפחה, ילדים. צריך להאכיל אותם, לשלוח אותם ללמוד. ולא נדבר על לחתן אותם. לשלם שכירות/משכנתא. למי יש "זמן" לעמול בתורה? נכון מי שהתאמץ והצליח להיות מהיחידים – שהיום הם לא כל כך יחידים - שעשו כרשב"י ועלתה בידם, הוא באמת עמל בתורה. אבל מה עם כל השאר? שיעור בדף היומי זה עמל התורה? שלא נדבר על אותו עורך דין שמשתבח בפרסומת - ואני מקווה בשבילו שזה  רק בשביל הפרסומת – שעם כל הפגישות והדיונים שלו הוא לא מוותר על חמש דקות ביום של לימוד ב"ותן חלקנו". זה עמל התורה? להרדם בשיעור מול הגמרא אחרי יום עבודה מפרך, זה עמל התורה?

נחזור להתחלה. מאיפה רש"י יודע שכוונת הפסוק, זה עמל התורה? אולי זה לימוד התורה? אומר השפתי חכמים על הפסוק הראשון בפרשה "מדכתיב "תלכו" ולא כתיב "תלמדו" . תלכו זה אומר "עמל".

מה זה עמל? מי שעובד בשדה הוא עמל? מי שיושב תשע שעות ביום מול המחשב וכותב תכניות או מחשב חשבונות הוא עמל? אתם יודעים מי עמל? מי שהשדה שלו, מי שהחברה שלו, הוא עמל.

לא מזמן נכנסנו לדירה חדשה וכחודשיים חיינו באתר בניה. אז הבנתי מי הוא העמל! הפועלים עמלים? הקבלן עמל? מה פתאום, "הפועלים עצלים ובעל הבית דופק". מי שעמל זו אשתי. היא לא הרימה בלוק, היא לא עבדה פיזית בבניין, אבל הראש שלה כל הזמן בבניה. למה כי זה שלה. כי זה הבית שלה. כי זה כל התכנונים שלה. אתם יודעים איך נראית חופשה של אדם שיש לו עסק? לא משנה כמה עובדים יש לו, הוא יהיה מחובר לעסק כל הזמן.

יש לי מכר שהעסק שלו זה בניה (בין היתר). לא קבלן, אלה בעלים של חברת יזמות ובניה. <האמת היא שהעסק שלו זה לעשות כסף, אבל הדרך לכך היא יזמות ובניה>. לצאת אתו לטיול, זה אומר לעצור ליד כל בית או בנין מעניין - מעניין אותו הכוונה. כל החיים שלו זה העסק.

עמל זה לא כמה קשה אתה עובד. עמל זה כמה אתה מושקע בעבודה. כשהעסק שלך - כל החיים שלך מושקעים בזה. "אם בחוקותי תלכו", אם ההליכה שלכם – החיים שלכם - הם בלימוד התורה, זה הפירוש עמלים בתורה.

אדם יכול לעבוד תשע שעות ביום ויותר. השאלה מה הוא עושה בזמנו הפנוי. אני חושב שאפשר להכיר בני אדם לפי מה שיש להם על השידה ליד המיטה. מה הם קוראים או מה הם שומעים לפני שהם הולכים לישון. נפשנו לפני כמה שנים בדירה של קרוב משפחה. הם נתנו לנו את כל הדירה כולל החדר שינה. אבל הוא "שכח" לפנות את השידה ליד המיטה שלו. אז גיליתי איפה אפשר לגלות מי ומה הבן אדם. <המלצה שלי, תנעלו את החדר>. מה היה לו שם...? ארבעה ספרים: גמרא קטנה, חומש ושני ספרי מחשבה. עם זה הוא הולך לישון! כי שם הראש לו מונח. זה עמל התורה.

רוצה לקבל את התורה עם כל הברכות המובטחות למקבליה? תעשה ממנה עסק! כדברי המשורר "וגם אני הוא בעל עסק, לא עסק כסף לא עסק כבוד. אך עסק אחר יש לי.... זה העסק שלנו, לעסוק בדברי תורה".

ומה תגיד, הקב"ה נתן לי כשרונות לדברים מסוימים שהם לא קשורים דוקא לעיסוק בתורה, מה שקוראים היום "מימוש עצמי". נראה מה דעת חז"ל על זה. הגמ' בסוף קידושין (פב:) אומרת: "תניא ר"ש בן אלעזר אומר, מימי לא ראיתי צבי קייץ (שומר תאנים) וארי סבל ושועל חנוני והם מתפרנסים שלא בצער". צבי ישן עם עין אחת פתוחה, לכן אין מתאים ממנו להיות שומר תאנים בלילה. אריה, אין ראוי ממנו להיות סבל עם כל כוחו וגבורתו. מי ראוי להיות חנוני יותר מהשועל הערמומי. ובכל זאת לא ראינו אחד מהם שעוסק באותן מלאכות. ראיתי מהמהר"ל ושמעתי כן כמדומני גם בשם החת"ס, מכאן שאין לו לאדם לומר אם נבראתי עם תכונות אלו, עלי לנצל אותם למלאכה. אלא תעסוק בתורה ותשתמש באותם תכונות בשביל התורה.    

ואם תאמר לא אוהב את זה, לא מתחבר, לא נהנה, מה אני יכול לעשות?! וכך אמר אחד מהחברים שלי, למשגיח בישיבה: התורה זה טעים, זה שוקולד, אבל אני לא אוהב שוקולד. אז אפשר לענות את תשובתו של הרב שטיינמן, לא טעים לך, אז כנראה יש לך פצעים בלשון. כנראה שאתה מכניס לפה או ללב דברים שלא נותנים להנות מהתורה.

עברנו תקופה קשה, שנצא ממנה בעז"ה בקרוב. שיעורים נסגרו או הצטמצמו, חברותות נפרדו, ויש כאלה שלא מצליחים לחזור. אבל אנחנו חייבים לחזור. ויש לנו כעת את ההזדמנות - ליל שבועות. ואני רוצה לספר בהקשר זה סיפור.

יש לי חבר שלא היה מסוגל ללמוד גמרא עוד מימי בית הספר דרך הישיבה והלאה.

לאחר החתונה הוא קבע חברותא במשנה ברורה עם חבר אברך.

הגיע חג מתן תורה והוא רצה לקבוע עם החברותא לליל שבועות. החברותא (האברך) אמר לו ליל שבועות רק גמ'. הוא התחנן על נפשו, אתה יודע שאני לא מסוגל. החברותא התעקש. חברי הסכים בלית ברירה – הוא לא יוותר על הלימוד בליל שבועות - וקבעו ללמוד. החברותא חשב שילמדו חצי שעה מקסימום וקבע חברותא נוסף לשאר הלילה. מה שקרה, שהם למדו כל הלילה גמרא ושינו בעקבות כך את שעת הלימוד היומית שלהם מממשנה ברורה לגמרא.

לאחר תקופה הם נפרדו ונהייתי חברותא שלו. סיימנו כמה מסכתות, עד שהתחלתי למסור שיעור בדף היומי. הוא הצטרף לשיעור אחר, ו.... סיים את הש"ס. במחזור הזה הוא ממלא מקום של המגיד שיעור שלו.

אני מספר את זה תמיד לקראת שבועות ומציין את הלימוד בלילה הזה כסגולה לקבל אהבת תורה. ואני חושב שזה שילוב של המסירות נפש שלו. היה לו קשה. הוא מילדות יודע שהוא וגמרא לא הולכים ביחד. אבל הוא לא ויתר על לימוד ליל שבועות, והשאר ייכתב על דפי ההיסטוריה.

ננצל את הלילה המופלא הזה, לקבל את התורה, לקבל אהבת תורה, להפוך את התורה לעסק שלנו, ונזכה לכל הברכות המובטחות לעמלי התורה.