ויין מאמע ויין - הרהורים ביום פטירתה של רחל אמנו

כולנו מכירים את המדרש ובו הסיבה לקבורת רחל בדרך אפרתה היא בית לחם. כדי שתבכה לפני בורא עולם כשיצאו עם ישראל לגלות - "רחל מבכה על בניה".

במה זכתה? במה זכתה רחל שדוקא את תחינתה ישמע הקב"ה? במה זכתה להיות האמא של כלל ישראל למרות שיש לה לכאורה רק שני בנים מתוך השנים עשר? 

גם על זה עונה המדרש המתאר את רחל מזכירה לפני הקב"ה את מסירת הסימנים ללאה כדי שלא תתבייש.

ננסה לתאר לעצמנו את מה שעובר עליה באותו זמן.

רחל אמנו יודעת את מה שכולם יודעים, שלרבקה שני בנים וללבן שתי בנות. כמו אחותה לאה, גם היא יודעת את ההבדלים בין שני האחים. גם היא יודעת שהגדולה לגדול והקטנה לקטן. היא רואה את אחותה בוכה לאורך השנים את מר גורלה על כך שתיפול לפני עשיו. רחל יודעת מה המשמעות של להיות אשת יעקב. להיות אמם של י"ב שבטי י-ה. להקים את עם ישראל תפארת הבריאה. כל ימיה היא חולמת על הרגע הזה. היא מכינה עצמה להיות ראויה לדבר הגדול הזה. והנה יעקב מגיע ומבקש מלבן לשאת את רחל. כל החלומות עומדים להתגשם. רחל עומדת להקים את עם ישראל עם יעקב אבינו. להיות האמא של כלל ישראל. אבל אז היא שומעת שאביה מתכוון להחליף ולתת ליעקב את לאה. והיא יודעת איזה בושה תהיה לאחותה כשיעקב יגלה שרימתה אותו. אבל עם ישראל! בית יעקב! לוותר על כל זה? והיא מגלה את התכנית ליעקב והוא נותן לה סימנים. אבל אחותה תתבייש?! אז היא נותנת את הסימנים ללאה. רחל מוותרת. מוותרת על חלום חייה. מוותרת על בית עם יעקב בחיר האבות. מוותרת על עם ישראל. הולכת להינשא לעשו, הפכו המוחלט של יעקב. עשיו שבגללו בכתה לאה כל ימיה. רחל עומדת בפני נסיון שאין דומה לו, ויכולה לו. עבודת המידות שאין כדוגמתה. חסד! וויתור! שחס וחלילה לא תהיה בושה לאחותה.

היא עיקרו של בית. היא האמא של כלל ישראל.

נבקש את בקשתו של ר' חיים שמואלביץ' ממאמע רחל:

ויין מאמע ויין

בעד עמך רחמים שאלי

לפני מלך בורא נפש כל חי

אוי ויין מאמע ויין

שערי דמעות לא ננעלו

שיאמר לצרותינו די.