יושב אהלים מול איש שדה - הרהורים לפרשת תולדות וליום היארצייט של סבי ר' יעקב ישראל בן ר' דניאל פינקלשטיין זצ"ל

 "ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים"

רש"י: "איש שדה" – כמשמעו אדם בטל וצודה בקשתו חיות ועופות. בקיצור, נהנתן, אוהב את החיים וחושב שהחיים אוהבים אותו. וכנגדו, "יושב אהלים" – אהלו של שם ואהלו של עבר.

וזה מתחיל מאד מוקדם. "ויתרוצצו הבנים בקרבה", 'מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות' (רש"י). אומרים חז"ל שעוד במעי אמם חילקו ביניהם את העולמות. זה ייקח את העולם הזה עם כל המשמעות של העוה"ז, וזה ייקח את העולם הבא עם כל המשמעות של עוה"ב. עשו אומר "הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה", חלקו הוא עוה"ז ואחריו אין כלום וא"כ "למה זה לי בכורה?! יעקב לעומתו עולמו זה העולם הבא. "יושב אהלים" - שני עולמות, כבר בעולם הזה הוא חי חיי עולם הבא . גם הוא יודע שהנה אנכי הולך למות - כי כולנו מיום לידתנו הולכים למות - ודווקא בגלל זה הוא רוצה את הבכורה. 

על הסקאלה הזו - בין איש שדה נהנתן לבין יושב אהלים - יש בה הרבה מקום. והשאלה היא איפה אני נמצא עליה?  כדי לענות על השאלה הזו, צריך אולי להבין מה ומי הוא יושב אהלים.

יש לי חיבור מיוחד לפרשת תולדות, ולא רק בגלל שגדלתי על הפרשה הזו מעצם היותה שבת בר מצוה שלי, אלא כי תמיד היא התקשרה לי עם סבי זצ"ל - שהשבוע חל היארצייט שלו. 

את סבי הכרתי כבעל חנות מכשירי כתיבה וספרים בקרית אתא ובכל זאת ידעתי כל חיי שלפני יושב אהלים. 

סבא כתלמיד ישיבת נובהרדוק כשעלה לארץ בתרצ"ד המשיך באופן טבעי בישיבת בית יוסף בבני ברק אצל הסטייפלר. חוץ מסדרי הישיבה למד איתו בכל לילה, יחד עם עוד בחור – כמדומני הרב יוז'וק - שני דפים בזבחים ומנחות. כששאלתי אותו פעם כמה זמן למדו כל לילה, ענה לי, כמה זמן שזה לקח.

בהמשך שלח אותו החזון איש להיות שותף בהקמת ישיבת תפארת ציון שם לימד בשיעור ד' את ר' חיים קנייבסקי, את ר' ניסים קרליץ ועוד גדולי ישראל.

לאחר מכן שלחו החזון איש לפתוח ישיבה בכפר סבא. ומשם ל'כפר אתא' לעזור לרב מנדלסון בהעמדת הדת על תילה, שם לימד בתלמוד תורה בכיתה ח'. כשנאלץ לעזוב את ההוראה בהוראת הרופאים, קיבל מהחזון איש הלוואה כדי לפתוח חנות ספרים ומכשירי כתיבה. 

הזכרונות שלי מסבא, הם כבר מתקופת החנות. אבל מה שאני זוכר כילד, זה את סדר המשניות אחרי תפילת מנחה, ואת הלימוד הקבוע עם שני 'בעלבתים' בבית הכנסת של המזרחי. בהמשך לאחר שסגר את החנות, הזכרונות שלי הם סבא שיושב וכותב את תורתם ודברי מוסרם של רבותיו בישיבת נובהרדוק.

אותו "ר' יַענְקֶב" - כמו שקראה לו הרבנית קנייבסקי - שמלמד בתפארת ציון את גדולי הדור הבא ללמוד תוס' - כך העיד עליו ר' ניסים, הוא אותו "יַענְקֶב ישראל סַקוֹלֶר" שר' אברהם יאפהן (ראש ישיבת נובהרדוק בביאליסטוק) התיר לו להמשיך וללמוד חולין – מחוץ לישיבה בבית הכנסת הגדול של ביאליסטוק - למרות שבנוברדוק אמרו "חולין זו אמנם מסכת בסדר קדשים, אבל צריך מאד להיזהר כשלומדים חולין, נישט וערן חולינדיקר" - לא להיות 'איש של חולין'. הוא אותו "ר' יַענְקֶב" שמלמד ילדים גמרא בכיתה ח' בתלמוד תורה, והוא אותו "ר' יַענְקֶב" שמוכר בחנות ומלמד בעלי בתים בבית הכנסת בערב.

ומהצד השני של הסקאלה, רחוק מאד, איש השדה הנהנתן הבטלן. ועד כמה שצריך למצוא את מקומי בצד של היושב אהלים, צריך באותה מידה להתרחק מאיש שדה.

הנסיונות שאנחנו מתנסים בהם היום הם מזמן כבר לא נסיונות של אמונה, את העולם מעניין היום רק תאוות והנאות הרגע. וזה נכנס גם אלינו. תרבות של נהנתנות ושל ראוותנות. תרבות של אכילה ושתיה. האפשרות היחידה שלנו לשמור על צורתו של יעקב ולא להפוך לאיש שדה, היא, לחזק את היושב אהלים. להרבות כמה שיותר בלימוד התורה. להפוך את לימוד התורה לדבר החשוב והעיקרי בחיים. להיות יושב אהלים.

יש אצלנו בעבודה פרויקט של אברכים (מבני הכיפות סרוגות) שרצו להתפרנס ועדיין לשמור על הקשר לעולם התורה. חברת מלם שכר נרתמה לפרויקט ומעסיקה אותם במשרה חלקית, כאשר את החלק הראשון של היום הם מקדישים ללימוד בכולל. הצרכים גדלים ולאחר זמן חלקם רוצים להעלות את אחוז המשרה וההתלבטות שלהם קשה, עד כמה יוכלו לשמור במקביל על סדרי הלימוד שלהם. אחד מהם אמר למנהלת שלו שביקשה ממנו להעלות את אחוזי המשרה, אני פה כי צריך גם פרנסה, אבל החיים שלי זה התורה. 

להסתכל עליהם זה להסתכל על המקום הגבוה בסקאלה. לראות אנשים שיושבים שעות מול המחשב כמו כל עובד, ולראות מולי יושבי אהלים.