פרשת ויקרא - על התקרבנות ועל עבודת ה'
אחד המשפטים היותר
מפורסמים בימים אלו - שבהם השמחה רבה כי אביב הגיע ופסח כמעט בא - הוא 'אבק הוא לא
חמץ וילדים - או הבעל (תלוי באיזה משפחות) - הם לא קרבן פסח'.
יש מושג שנקרא 'התקרבנות'.
והגדרתו במילון: מעמיד פני קָרבן, בדרך כלל כדי לזכות
באהדה או בתשומת לב. ובפסיכולוגיה: מצב נפשי שבו אדם תופס
את עצמו כקרבן וגם מציג את עצמו כך בעיני הסביבה.
פרשת השבוע פותחת את
ספר ויקרא ועוסקת כולה בדיוק בדבר הזה הנקרא קרבן. האם זה באמת המשמעות של קרבן?
הרש"ר הירש מבאר
את המילה קרבן מלשון 'קירבה'. הבאת הקרבן מקרבת בינינו לבין אבינו שבשמים.
זו אולי אחת הסיבות בגללה
פתחה התורה בקרבן נדבה ולא בקרבן חטאת - אותו מחויב להביא מי שחטא בשוגג. אותו
קרבן שמסתבר שהיה המצוי ביותר בבית המקדש וממנו היה עיקר מאכלם של הכהנים. - התורה
פותחת דוקא בקרבן נדבה שמוקרב כולו על המזבח עולה לה'. זה לא חובה, אין הרגשה של
התקרבנות. יש כאן רצון לתת. רצון למצוא חן, רצון להודות, רצון להתקרב.
בעונותינו אין לנו
בית מקדש ולימוד ספר ויקרא זה הילכתא למשיחא – שיבא במהרה – ובגדר לימוד כדי לדרוש
ולקבל שכר, אבל התקרבות לקב"ה צריך. ובשביל זה הרבה לנו הקב"ה תורה
ומצוות. ולפעמים ההרגשה היא של 'אוף...', עוד פעם לקום להתפלל, עוד פעם ללכת
ללמוד, עוד פעם לעשות זה וזה וזה. 'התקרבנות'!
ב'מקרה' שמעתי השבוע התלבטות
של זוג שהיו צריכים לקבל החלטה על עבודה של האשה. הבעל לא היה מרוצה בלשון המעטה
ממקום העבודה, אבל האשה מאד רצתה. לא משנה מה הם החליטו, משנה מה הם הרגישו. לעשות
לא מתוך הרגשה שהקרבתם משהו בשביל זה. לעשות מתוך מחשבה על השני, מתוך רצון שהשני
יהיה לו טוב, ויהיה מרוצה.
אז אם אתם בכל זאת
מרגישים כמו קרבן בימים אלו של ערב פסח, תעשו את זה כקרבן נדבה. תמנפו את זה לקרבה,
תעשו בשביל האישה (או בשביל האמא), תעשו בשביל המצוה, תעשו בשמחה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה