פרשת וישב - אנחנו רוצים שלווה ומחכים לשלווה, ומה אז?

 

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען". רש"י מביא את דברי המדרש: 'ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף. אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה'.

יעקב חוזר לביתו אחרי שלושים ושש שנה שנה, מהם עשרים ושתיים שנה של עבודה קשה אצל חמיו הרמאי לבן. בדרך עוד יש לו מפגש עם עשו, סיפור חטיפתה של דינה על ידי שכם בן חמור, ומלחמה קשה עם כל יושבי האזור - שאמנם לא מוזכרת בתורה אלא ברמז בברכת יעקב ליוסף "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי", אך מתוארת בפירוט במדרשים – מעניין לקרוא במעם לועז.

ומה הוא רוצה? לשבת בשלוה ו... לקרוא עיתון על שפת הים? הוא רוצה לעסוק בתורה בשלוה ובנחת וברגיעה.

המשנה במגילה מפרטת את צורת ההנהגה בבתי כנסת. אחד מהדברים, שאין נכנסים לבית כנסת מפני החמה ומפני הגשמים. ומספרת שם הגמרא (כח ב) על רבינא ורב אדא בר מתנא ששאלו שאלה את רבא והתחיל לרדת גשם, נכנסו לבית הכנסת. אמרו, מה שאנחנו נכנסים לבית הכנסת זה לא בגלל הגשמים אלא כי 'שמעתתא בעי צילותא' – לימוד תורה צריך 'דעת צלולה ומיושבת שאינו טרוד בכלום מחשבה' (לשון רש"י).

ואת זה רוצה יעקב. ועל זה אומר הקב"ה לא דיין... אלא שרוצים שלוה בעוה"ז. ומדברים הרבה על משמעות הדברים.

אני רוצה ללמוד מכאן משהו בשבילנו. אנחנו מחכים לפנסיה. לא כולם כאלו. יש כאלו שהמילה פנסיה עושה להם רע. מה הם יעשו?! מתחננים שישאירו אותם בעבודה. מחקרים מראים שאנשים שיוצאים לפנסיה, חלה אצלם ירידה מהירה בהכל. במצב הרוח, בבריאות. החיים שלנו מטורפים, עובדים עשרות שנים, ואז כשמגיע הזמן לנוח ולהנות מהכסף שצברו, למי יש כח? לא יכולים.

אבל אנחנו כן מחכים. כי כשנגיע לפנסיה נוכל לעשות את כל מה שאנחנו לא עושים היום. נוכל ללמוד כל היום. נוכל לחזור לכולל. החיים הטובים. האם זה אכן ככה?

'אל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה', אומר הלל במשנה באבות (פרק ב' משנה ד). אותו הלל שלא אמר כשאפנה אשנה, עד שמצאו אותו תחת ערימת השלג על גג בית המדרש כשלא היה לו כסף לשלם על הכניסה.

אבל גם אם תפנה, יגיע זמן הפנסיה ונוכל באמת לעשות ככל העולה על רוחנו, האם באמת אז נשב ללמוד? אז נתחיל חיים של תורה?

בסוף יעקב הגיע לשלווה, אחרי שירד ליוסף למצרים. אבל כשביקש לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו... כדי ללמדנו, אל תחכה, תתחיל עכשיו. תתאמץ עכשיו. תעשה עכשיו מה שאתה יכל. ואז תוכל לעשות זאת בעז"ה גם בזמן השלווה.