פרשת וישב – על חשיבות הערכת כל מעשה שאנו עושים

 

"וישמע ראובן ויצילהו מידם. ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם, השליכו אותו אל הבור הזה.... למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו" (ל"ז כא"-כ"ב) אומר רש"י "למען הציל אותו מידם – רוח הקודש מעידה על ראובן שלא אמר זאת אלא להציל אותו".

המדרש אומר על פרשה זו, אם היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו 'וישמע ראובן ויצילהו מידם', היה טוענו על כתפו ומוליכו אצל אביו.

והדברים צריכים ביאור, בשביל זה ראובן רוצה להציל את יוסף, בשביל שיכתבו עליו? זה מה שראובן מחפש, זה מה שהוא צריך, קצת פרסום?

נראה שחז"ל רוצים ללמד אותנו עד כמה חשוב להעריך כל מעשה שאנחנו עושים. אם היינו יודעים עד כמה המעשה שעשינו חשוב בשמים, הרי שהיינו משקיעים בזה הרבה יותר ונותנים את כל כולנו לדבר.

השנה כשאני לומד את הפרשה, אני חושב שיש גם צד שני למטבע. לפעמים אדם חושב מה כבר עשיתי ולכן מוסיף ועושה עוד.

נתקלנו בשבועות האחרונים באדם שמשקיע את כל נשמתו בלתת לילדים נכים אפשרות לנהוג ברכב קרטינג בעצמם. הוא בונה להם מכוניות לפי היכולות והרצונות שלהם. הוא משקיע בזה שעות מזמנו ומכספו. הוא גם צירף ל"שגעון" חברים נוספים שמתחברים לקבוצות ש"מאמצים" ילדים ובונים להם את רכב חלומותיהם. והפסגה היא "מרוץ ראלי" של ילדים נכים, כל פעם במקום אחר בארץ שמתנדב לארח את האירוע – אתם יכולים לחפש 'פאראגרוטראלי'. היינו אצלו בשבועות האחרונים מספר פעמים ובכל פעם כמה שעות. דיברנו המון, וראינו שהבחור "לא מבין" מה הוא עושה. 'זה כלום', 'כמה דקות עבודה', הם רק חלק מהאמרות בסגנון הזה, שעלו כל הזמן במשך השעות שהיינו ביחד.

ואני רואה לפני בן אדם שבגלל שכל מעשה שהוא עושה נראה בעיניו ככלום, אז הוא עושה עוד ועוד, כי הוא לא עשה כלום.

אני חושב שצריך לשלב את שני הדברים. תחשיב את הדברים שאתה עושה כדי שתעשה אותם בשלימות. אבל תגמד אותם, כדי שתרצה לעשות עוד. ואם תרצו,

אדם קובע עיתים לתורה. אחרי או לפני יום עבודה הוא מקדיש שעה ללימוד תורה. בשיעור, בחברותא או בכל צורה אחרת. אם ידע איך מחכים בשמים לשעת הלימוד הזו, היה משקיע בה את כל נשמתו, לא היה מאחר בשניה. לא היה מוותר על השעה הזו בשביל כל הון שבעולם.

ומצד שני, אל תסתפק בזה, כי בסך הכל מה עשית? אז תוסיף עוד. תמצא איפה אתה יכול להכניס עוד שעה, עוד כמה דקות, עוד שיעור, עוד חברותא, עוד נושא ללמוד.

ואם תרצו, זה שני צדדים שמגיעים ממקום אחד. אם אבין את ערך מעשי, אעשה אותם מושלמים, וארצה לעשות מהם עוד ועוד.