פרשת תולדות - מה עשית היום? או מה תעשה מחר? זו השאלה!
יום הולדת, מלבד
היותו סיבה למסיבה, הוא גם זמן לחשבון נפש. מה עשית השנה? נכון שאדם צריך לשאול
עצמו בכל יום "מה עשית היום?", אבל פעם בשנה זה יותר מזה, פעם בשנה אדם
יכל לבדוק התקדמות. יכל לבדוק את מצבו. איפה הייתי שנה שעברה ואיפה אני היום. האם
התקדמתי - כמו שמישהו אמר לי כשהתחלתי להרכיב משקפי קריאה – "מתקדמים!" –
או שנשארתי במקום.
יעקב ועשו. עשו איש
עשוי. אור רש"י "לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה". והכלי
יקר מבאר: שכשאדן נולד מיד כבר קנה לעצמו את כל תאוות העולם הזה. אבל קניני הרוח,
השכל הלב והמוח, אינו מתחיל להשתמש בהם אלא כשגדל. וזה שנולד עם שערו עשוי זה סימן
שהוא כבר קנה את כל קניניו. היינו אין לו לאן להתפתח. הוא כבר מושלם בתאוותיו
הגשמיות ובהעדר גמור של תאווה רוחנית.
יעקב לעומתו- "וידו
אוחזת בעקב עשו" כל חייו עד הרגע האחרון הוא מחפש את השלמות הנפשית, הוא אוחז
בעקב ומתקדם הלאה.
שמעתי מהמשגיח ר'
ראובן לויכטר שכאשר עברה תקופה בא לא ראה את רבו המשגיח הרב וולבה, כשהיה רואה
אותו שוב, היה רואה לפניו אדם אחר. השינוי היה מוחשי. ומדובר באדם בשנותיו
המאוחרות.
אדם יכל לעשות המון.
יכל לעשות חסדים מבוקר עד ערב. לקבוע עיתים לתורה. למסור שיעורים, ללמוד כל היום. אחד
מארגוני החסד החדשים יחסית, שואל את כל העולם, מה עשית היום בשביל השני?! האם כבר עשית
השבוע משהו בשביל מישהו?! זה טוב ויפה. אבל השאלה הגדולה יותר, היא אם אני עומד
במקום או התקדמתי?! אם המעשים שאני עושה, מקדמים אותי? מרוממים אותי? האם אני רוצה
למחר - או לשנה הבאה – לעשות יותר, או מספיק לי כמו אתמול, כמו בשנה שעברה.
יעקב ועשו. עשו הענק
בכיבוד הורים, אבל הוא עשו מיום לידתו ועד מותו, לא מתקדם כלום. יעקב איש תם יושב
אהלים, לכאו' כל יום כמו היום שעבר, אבל הוא יעקב מלידתו ועד פטירתו. כל חייו אוחז
בעקב. כל חייו התקדמות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה