זדים ביד עוסקי תורתך כנגד כתבו לכם על קרן השור

  

מלחמת היוונים ביהודים לא היתה מלחמה מדינית על הגוף אלא מלחמה על הנפש. "כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל, להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". זו הייתה מלחמה תרבותית על השלטת התרבות היוונית בעולם ומחיקת תרבות ישראל – תורת ישראל.

המלחמה אכן לא התחילה בכח אלא להיפך בדרכי נועם על ידי הכנסת השכלה, ספורט, "תרבות", פיפוח וטיפוח הגוף, יופי וכדו' לערי ישראל. זה הצליח חלקית בלבד והיו מעטים (היום קוראים לזה בשולי המחנה) שנמשכו אחר ההבל והתייוונו. את היוונים זה כמובן לא סיפק ולכן החלו בהפעלת כח. גזרו גזירות על קיום המצוות - בעיקר שבת, חודש ומילה, שהעובר עליהם נענש בעינויים קשים ובמיתות משונות. כאן הצלחתם הייתה רבה יותר ורוב העם – גם אלה שלא התייוונו מרצון, לא עמדו בנסיונות הקשים, בעינויים ובחשש ממוות והתייוונו עכשיו מאונס.

קומץ קטן של יהודים שהמשיך למרות הכל בשמירת ובקיום המצוות, הטריף את דעתם של היוונים שראו בכך כשלון מוחלט. הם ידעו שאם יש אפי' מעט יהודים שמוכנים למסור את נפשם על קידוש ה', על לימוד התורה וקיום המצוות, תורת ישראל נצחה. הם ידעו גם שמספיק קומץ יהודים זה כדי לחזור ולהבעיר את הניצוץ שבליבם של כל היהודים. הגזירה האחרונה נועדה לפתור בעיה זו. "כתבו לכם על קרן השור אין לנו חלק באלוקי ישראל". מה זה חלק באלוקי ישראל ולמה דוקא על קרן השור? אמרו היוונים, גזירות על ביטול מצוות מעשיות לא הצליחו? נגיע לזה בדלת אחורית. אתם רוצים לעבוד את הקב"ה למרות העינויים וסיכון החיים, תעבדו. אבל "כתבו לכם על קרן השור" כשאתם עסוקים בענייני החולין שלכם כשאתם עסוקים בשור - בפרנסתכם, שם אל תתנו דריסת רגל לאלוקי ישראל.

כאן בשלב זה החליט מתתיהו הכהן הגדול מהכפר הקטן מודיעים, שהגיע הזמן להלחם. כל עוד יש פיתויים ואפי' עינויים, נצח ישראל לא ישקר ועם ישראל ותורת ישראל יישארו לנצח נצחים. כאשר תהיה שמירת מצוות, אבל נוציא את האלוקים מחיי היום יום, פה יבא הקץ על עם ישראל. פה, לאט אבל בטוח, תשתכח התורה מישראל. ועל זה מלחמה!

איך נלחמים? מי נלחם? הפייטן בעל הניסים אומר "מסרת גיבורים ביד חלשים...... וזדים ביד עוסקי תורתך" רבו ההסברים איך נכנס לכאן נושא הרוחניות – רשעים וצדיקים, טמאים וטהורים, זדים ועוסקי תורתך. יש פה שני חלקים – חלק הנס וחלק הגורם לנס. ההבדלים הפיזיים זה חלק הנס, ההבדלים הרוחניים הם הגורמים לנס. "וזדים ביד עוסקי תורתך"! מה ימנע את ה"כתבו לכם על קרן השור"? עסק התורה. כי רק כאשר העוסקים במלאכה, האוחזים במחרשה, ההולכים אחרי השור, רק כאשר הם עוסקים בתורה, רק כך יכולים להינצל ממצב זה של הפרדת חיי היום יום מאלוקי ישראל.

פרשיות השבוע האחרונות מלמדות אותנו את סיפור חייו של יוסף, מהיותו בן זקונים – בר חכים - השוקד על תורתו של יעקב אביו. דרך המכירה לעבד, הנסיון עם אשת פוטיפר, שתים עשרה שנה בבית האסורים. עד היותו למשנה למלך המושל על כל ארץ מצרים. איך נשארים יוסף הבן החכם של יעקב? האם זה שייך בכלל? כל כך הרבה סיבות היו שזה לא יקרה. הנפילה ממעמד של בן זקונים אהוב למצב של עבד. ולא סתם שהוא נמכר לעבדות, אחיו מכרו אותו. הנסיונות אצל פוטיפר. ועל הכל 12 שנה בבית האסורים על לא עוול בכפו. וגם אם החזיק עד כאן מעמד. המעבר לארמון פרעה כמשנה למלך היה אמור להעביר אותו על דעתו. איך בכל זאת נשארים אותו בר חכים שהיה בשבתו אצל יעקב אביו? אונקלוס מתרגם בברכת יעקב ליוסף "ותבת בהון נביאותיה על דקיים אוריתא בסתרא". למה נתקיימה הנבואה ביוסף? כי עסק בתורה בסתר. כשיעקב מתבשר בפרשת ויגש על כך שיוסף חי והוא מושל בכל ארץ מצרים, אומר הפסוק (מ"ה כ"ו) "ויפג ליבו כי לא האמין להם" מתי הוא מאמין להם? "וירא את העגלות אשר שלח יוסף.. ותחי רוח יעקב אביהם". יעקב גם הוא לא מאמין שיוסף נשאר יוסף אחרי כל מה שעבר עליו במשך עשרים ושתיים השנים מאז עזב את אביו ואת ביתו. מתי הוא נרגע? כשהוא מקבל את הרמז שמרמז לו יוסף על ידי העגלות, על הסוגיה בה הם עסקו ביום פרידתם. יוסף, לבד מכך שהוא אומר לו אני עדיין אוחז בסוגיה, אני אותו יוסף. הוא גם אומר לנו איך נשאר אותו יוסף, רק על ידי הקשר לסוגיה, על ידי לימוד התורה.

איך נשמור על מעמדנו ועל מצבנו גם כשאנחנו עוסקים לפרנסתנו, ובכל מיני מקומות? איך נוכל לכתוב על "קרן השור" - "יש לנו חלק ונחלה באלוקי ישראל"? רק על ידי העיסוק הקבוע בתורה.