לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו

אם נשים לב, יש שלושה נושאים עיקריים שמטרידים אותנו – יהודים שומרי תורה ומצוות - במגפת הקורונה - ה' יסירנה מאתנו במהרה. בריאות, פרנסה, וחינוך הילדים. שמתם לב לסדר בו הצגתי את הדברים? אם בתקופת הראשונה של הקורונה הדאגה העיקרית הייתה הבריאות, היום הדאגה העיקרית היא הפרנסה. בכל מקרה לכל אורך הדרך, חינוך הילדים במקרה הטוב במקום השלישי. כך הוא ודאי בתקשורת החילונית, בה נושא הבילויים וחופי הים תופס הרבה פעמים את המקום הראשון. אבל זה קורה גם בתקשורת החרדית. דוברים חרדים שמדברים על הצורך בפתרון דחוף לנושא חינוך הבנים והבנות, לנושא בחורי הישיבות, יכולים להיות מופסקים באמצע על ידי דובר חרדי אחר המכניס את הנושא הכלכלי.

ואין חדש תחת השמש. בפרשת השבוע מספרת התורה את סיפורם של בני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה, שרצו לנחול את נחלתם בעבר הירדן (המזרחי). חז"ל אומרים במדרש, שהסיבה לבקשת בני גד ובני ראובן נחלה בעבר הירדן, כי ידעו ששם קבורת משה רבנו ולא רצו להפרד ממנו ושאפו להיות סמוכים אליו.

אלא שרש"י כאן מביא טעם אחר. על הפסוק "גדרות צאן נבנה לצאננו פה וערים לטפנו", אומר רש"י "חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם. אמר להם משה לא כן, עשו העיקר עיקר והטפל טפל. בנו לכם תחילה ערים לטפכם ואח"כ גדרות לצאנכם".

ובילקוט שמעוני, ממשיל עליהם את הפסוק לב חכם בימינו ולב כסיל בשמאלו. לב חכם לימינו זה משה. ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר שחבבו ממונם יותר מן הנפשות...." .

אומר המשגיח ר' חצקל לוינשטיין, רצונם היה להיות בקרבת משה רבנו. אבל בפנימיות שלהם היה להם יחס מיוחד לממון, חיבבו את ממונם. ואיפה זה מתגלה? רק בהתנסחות שנראית שולית. ואולי לא היינו שמים לב אליה אלמלי חז"ל שהאירו את עינינו.

והמשמות של זה יכולה להיות קריטית. הילקוט שמעוני מוסיף ואומר, "זה שאמר הכתוב חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". מה שאדם מראה לבנו בצעירותו זה מה שנשאר גם לזקנותו. כשילד רואה שהצאן – הנכסים, העבודה, הפרנסה, לפני הילדים, הוא מבין עד זקנותו מה חשוב.

הילדים שלנו שומעים הכל, שומעים כל מה שאנחנו מדברים, והם גם שמים לב לדברים הכי קטנים. גם לזה שדאגת הפרנסה נאמרת לפני הדאגה לחינוך הילדים.